Web Analytics

צור קשר
לקבלת מידע נוסף על השירותים שלנו אנחנו מעדיפים לחזור אליך באופן אישי.
אנא מלא את פרטיך וניצור איתך קשר תוך 24 שעות.
שם מלא
טלפון
Address
Email
אנחנו מכבדים את פרטיותך ומתחייבים לא לעשות שימוש לרעה בפרטיך.

Google+

מידע נוסף

חוק הביטוח הלאומי
דמי תאונה
זכויות נפגעי פעולות איבה
תאונות דרכים
נזקי רכוש רכב
תביעות ביטוח
תאונות עבודה
רשלנות רשות ציבורית
אובדן כושר עבודה
אובדן כושר עבודה ופוליסות הביטוח
ביטוח חיים
נפגעי משרד הביטחון
קביעת אחוזי נכות במל"ל
תביעת רשלנות מעביד
אינדקס ייעוץ משפטי
תאונות תלמידים
פרסומים מהעיתונות
פרסומים מהעיתונות 2
מכתבי תודה
עורך דין דב לרר
עורכת דין רונית אלדור
מקרי הצלחה של עורכי דין לרר אלדור
עו"ד ביטוח לאומי / איחוד אחוזי נכות מעבודה ע"י עו"ד ביטוח לאומי
פסקי דין





:צוות המשרד

דב לרר, עו''ד
רונית אלדור, עו''ד


אורטל רחמים, עו"ד
ירדן פטמן, עו"ד
ד"ר(לרפו"ש) מירלנה וינר, עו"ד
שי ורדי, עו"ד
יצחק משען, עו"ד


ורה משקוב, מתמחה
אורן מלכה, מתמחה

פגישה ראשונה חינם
לתיאום: 03-5756061
כתובת דואר אלקטרוני: , פקס: 03-5756785
המשרד ממוקם 7 דקות מרכבת ארלוזרוב, במתחם הבורסה ברמת-גן

פיצויים בגין נזקי גוף

דוגמאות לסוגיות שונות: נפילה ברחוב – רשלנות רשות ציבורית / אחריות רשות ציבורית | פיצויים בגין נזקי גוף | תביעת פיצויים - רשלנות רשות ציבורית |
נפילה בשטח ציבורי | נכות רפואית צמיתה | החלקה במבנה ציבורי |
תחשיבי נזק - נכות נוירולוגית | פגיעת תלמידה בבי"ס - בעין | נפילה בגן ציבורי |
פגיעת גב במהלך שיט בסירה | פגיעה כתוצאה מנפילה מבננה

נכות בשיעור 12.5% כתוצאה מנפילה ברחוב

בבית המשפט השלום
ת.א. 2937/03

ברחובות___________

התובעת: 1. *******

ע"י ב"כ עוה"ד דב לרר ו/או רונית אלדור ו/או

רוני זייד ו/או נילי שטיירמן ו/או שרית משה

מרח' זבוטינסקי 35 , מגדלי התאומים 2,

קומה 6 ר"ג 52511

טל: 5756061-03, פקס: 5756785-03


- נגד –


הנתבעות: 1. עיריית תל אביב

2. אריה – חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יוסף מלמן ואח'

מרח' ארלוזרוב 111 תל אביב

טל: 6956069 פקס: 6956064


תחשיב נזק מטעם התובעת


1. מבוא לתחשיב

לוטה בזה תחשיב נזק מטעם התובעת בתיק דנא:- וראשית מס' נתונים הרלוונטים לתחשיב הנזק:-

התובעת: *****, אירוע מיום: 11.4.02.

תאריך לידה: 24.3.1950.

גיל במועד התאונה: 52 גיל כיום: 54

תוחלת חיים לפי קבוצת האוכלוסין , המין והגיל הינה למעלה מ- 82 שנה.

מצב משפחתי: נשואה +2.

עיסוק לפני התאונה: מנהלת חשבונות.

הכנסה חודשית ממוצעת לפני התאונה6,380 ₪ ברוטו לחודש, ובשערוך להיום: 7,187 ₪ לחודש. מצ"ב העתקי תלושי שכר לחודשים 5/01 – 4/02 וכן דו"ח משערכת – נספח א'.

תקופת אי הכושר: התובעת שהתה באי כושר מוחלט החל מיום 12.4.04 ועד ליום 11.7.02 – משך של 3 חודשים. כמו כן פוטרה התובעת ממקום עבודתה ביום 20.6.02, בעת היותה באי כושר. מצ"ב מכתב הפיטורין – נספח ב'.

הכנסה חודשית ממוצעת לאחר התאונה- 1,211 ₪ ברוטו לחודש, ובשערוך להיום: 1,364 ₪ לחודש עבור משרה חלקית של 3.5 שעות ליום, כפקידה בבית החולים בית רבקה. מצ"ב תלושי שכר לחודשים 2/03 – 9/03 ודו"ח משערכת– נספח ג'. עבור משרה מלאה, היתה התובעת מקבלת במקום עבודה זה, סך של כ- 3,000 ₪ - עדיין פחות ממחצית שכרה עובר לתאונה!


לצורך תחשיב זה, יועמד בסיס שכרה של התובעת לצורך חישוב הפסדיה לעתיד, על ההפרש בין שכרה עובר לתאונה (7,187 ₪) לשכרה לאחר התאונה עבור משרה מלאה (3,000 ₪), קרי ע"ס של 4,187 ₪, עפ"י הפסיקה שתסקר להלן.

2.מהות התאונה

  1. ביום 11/04/2002 בשעת בוקר בעת שהתובעת צעדה ברח' דימונה בת"א, בדרכה לעבודה, נתקלה רגלה במהמורה בשפת המדרכה, והיא נפלה אפיים ארצה, מלוא קומתה ונפגעה באורח קשה, תוך שנגרמו לה נזקי גוף. מצ"ב תמונות ממקום האירוע – נספח ד'.


עפ"י עדותה של התובעת בפני ביהמ"ש הנכבד ביום 14.4.04, בוצעו שיפוצים במדרכה במקום התאונה, אך לא לגבי שפת המדרכה, וכי עד ליום זה, לא תוקנה שפת המדרכה– עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 21-23, ועמ' 3, שורה 1.


  1. המדרכה נשוא התובענה מצויה בתחום שיפוטה של הנתבעת מס' 1 – עיריית תל אביב ובהיותה רשות מקומית הפועלת עפ"י דין, היא אחראית לתחזוקה נאותה של המדרכות שבתחום שיפוטה, לרבות פיקוח ושליטה על תקינות המדרכות, כולל המדרכה נשוא התובענה.


  1. בע"א(מחוזי-ת"א) 2203/00, עיריית פתח תקוה נגד משולם לאה (תקדין-מח 2002(4)897), דובר במקרה בו התובעת הלכה על מדרכה בפתח תקוה ובשל מפגע של סדק במדרכה שגרם להבדלי גובה, נפלה התובעת ונגרם לה שבר באצבע שבכף יד ימין.

בימ"ש השלום בהרצליה (כב' השופטת שריר, ס"נ) שדן במקרה כערכאה ראשונה פסק כי: "מהצילומים נראה מפגע ברור של סדק במדרכה שגרם להבדלי גובה אשר בהחלט יכולים היו לגרום להיתקלות ונפילה".

זאת ועוד, הוסיפה השופטת המלומדת "כולי עלמא לא פלגי כי על העירייה לטפל במפגעי בטיחות המצויים בדרכים שבטיפולה ובאחזקתה, וכאשר יש מכשול במקום הנתון לאחזקתה, מוטלת עליה חבות במקרה של פגיעה בגינו".

לאור האמור, דחתה השופטת המלומדת את טענת הנתבעות, כי "התפר" שבמדרכה אינו מהווה מכשול של ממש ופסקה לתובעת פיצוי בסכום כולל של 252,487 ₪ לאחר שנכותה הרפואית נקבעה בשיעור 14.5% ועל אלה נוספו הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.


בערכאת הערעור הוחלט ברוב דעות, מפי כב' השופטת המלומדת גב' מיכל רובינשטיין והשופטת המלומדת גב' אסתר קובו הסכימה והצטרפה לדעתה, כי יש לדחות את ערעורן של הנתבעות ולהשאיר את החלטת השופטת בערכאה ראשונה על כנה, גם לעניין ראשי הנזק. בהחלטתה המנחה של כב' השופטת רובינשטיין, שאליה הצטרפה כב' השופטת קובו, ניתן למצוא ביטוי לגישה, לפיה אין לפטור את העירייה מחובת זהירות לתחזוקה נאותה של מדרכותיה. השופטת המלומדת קבעה כי במקרה דנן "מדובר במפגע ברור ומהותי של סדק רציני במדרכה, שאכן גרם להבדלי גובה שיכולים בהחלט לגרום להיתקלות ונפילה של אדם הצועד על מדרכה זו. כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש, אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות. במקרה שכזה תהא העירייה נושאת באחריות משפטית לכך שלא יהיו מהמורות, בורות וסדקים מהותיים כגון זה שבפנינו שיביאו לכך שאדם יכשל בהליכתו ויפגע".

השופטת המלומדת הוסיפה כי כשהמדובר במדרכה ברשות הרבים "לא מצריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו".


  1. כך גם בעא 4195/98 שי חנה נגד עירית נתניה (לא פורסם), דובר במקרה בו התובעת החנתה את רכבה בצד ימין ברח' דוד המלך בנתניה, בסמוך למדרכה ובעלותה מהכביש למדרכה נתפסה רגלה בבור שנפער כתוצאה משבר בחיבור שבין אבני השפה ונחבלה ברגל שמאל. בימ"ש קמא דחה את תביעתה של התובעת כנגד העיריה. התובעת הגישה ערעור על פס"ד, הערעור התקבל ונפסק ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב כי: "מחובתה של עירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותן של מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום השיפוט ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין היתר, במבחנים של סוגי נזקים הצפויים מאי הסרת תקלות, חומרתן והסתברות התרחשותן. ... על העירייה היה לצפות, כי העדר טיפול במדרכה אשר גרם למפגע, יגרום לסיכון בטיחות צעדיהם של הולכי הרגל ושל המשתמשים ברחוב, ועלול להביא לפגיעה בגוף וברכוש".


ביהמ"ש איזכר את פס"ד 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש (פ"ד לז(1) 113, בעמ' 126), אשר בו התייחס השופט קמא לסיווגו של המפגע, בדק אם המדובר בסכנה רגילה או בלתי רגילה לגבי הניזוק, בשוותו לנגד עיניו את מבחן הצפיות. השופט קמא בחן את טיבו של המפגע ואת הסיכון הטמון בשבר בין שתי אבני שפה על קצה המדרכה; מיקומו של המפגע יוצר סיכון בלתי סביר, מבליט את הפגם ומגביר את הסיכון הנשקף לכל אדם המבקש לעלות או לרדת מהמדרכה, מה גם כי המדובר ברחוב מרכזי בעיר.


ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן על העירייה לדאוג לתקינותן של המדרכות מכח הוראות סעיף 235, 249 ו- 250 לפקודת העיריות, ובמקרה דנן העיריה הפרה את חובתה והעיריה לא הרימה את הנטל ולא הצליחה להוכיח כי היה בידה מנגנון סביר לתחזוקת המדרכות, לאיתור התקלות בהן ולתיקונן וכן לא הצליחה להוכיח כי היא נוקטת צעדים לאחזקת ולסילוק המפגעים באופן יעיל וסביר מיד עם גילויים, תוך הקצאת משאבים ראויים לכך.


בנוסף, נקבע על ידי ביהמ"ש כי: "על העירייה היה לצפות, כי העדר טיפול במדרכה אשר גרם למפגע, יגרום לסיכון בטיחות צעדיהם של הולכי הרגל ושל המשתמשים ברחוב, ועלול להביא לפגיעה בגוף וברכוש. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה".


  1. מן הכלל אל הפרט, המפגע הינו ברור ולא סביר, כי שפת מדרכה פגומה, יכולה היתה לגרום לנפילה ואשר גרמה בפועל לנפילתה של התובעת. כמו-כן הרי שאין לצפות שעוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע.


3. היקף הפגיעה בתאונה:

א. ממקום התאונה פנתה התובעת לקופ"ח כללית, שם אובחן שבר של ראש הומרוס כתף ימין (FRACTURE HUMERUS HEAD CLOSED RT ( . ידה הימנית של התובעת הושמה במיתלה והיא שוחררה לביתה.


ב. בגבור כאביה פנתה התובעת חוזר ונשנה לקופ"ח כללית, כשהיא סובלת מכאבים עם הגבלה בתנועות בכתף וביד ימין, משטף דם ומכאבים בבית החזה כתוצאה מהתאונה. התובעת טופלה ע"י קיבוע יד ימין לגופה והחלה בסדרת טיפולים פיזיוטפיים אינטנסיבית (שנמשכת גם נכון למועד מכתב דרישה זה) וסדרת טיפולים בריפוי ועיסוק.


ג. באולטראסאונד כתפיים מיום 03.06.02 הודגם פגם היפואקיגני בקצה הקידמי הדיסטלי של S.S כתף ימין ודפורמציה של משטח גרמי של ראש ד.זרוע בעקבות שבר.


ד. בצילום של כתף ימין מיום 23.08.02 הודגם שבר ללא איחוי מלא.


ה. התובעת ביצעה טיפולי פיזיוטרפיה וטיפולים אלטרנטיביים ,ואולם מצבה אך מצבה הוחמר.


ו. בבדיקת MRI נמצא כי קיימת התפתחות של נמק אווסקולרי בראש עצם זרוע ימין, ומימצא זה אושש בבדיקת CT.


ז. כמו כן פנתה התובעת למרפאת שיניים של ד"ר מ. פוטוק לקבלת טיפול ראשוני, בשבר עם תזוזה בשן קדמית ימנית, שנגרם כתוצאה מהתאונה. התובעת עברה תהליך של ליטוש והחזרת השן למקום. בהמשך חזרה התובעת לאותה מרפאה לשם ביצוע שחזור והשלמה של חלק השן. לציין, שהחומר האמור מצריך החלפה כל 3 שנים (מצ"ב תיעוד רפואי בנוגע לאמור וקבלות בגין טיפולים).


ח. התובעת שהתה באי כושר מיום התאונה ועד 13.7.02, כאשר ביום 20.6.02, פוטרה מעבודתה.


4. מהות החבלות:

נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדיה

א. ד"ר מאיר נסינג, מומחה מטעם התובעת בתחום האורטופדיה, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של % 15, לפי תקנה 41(4)ב' לתקנות המל"ל. מצ"ב חוו"ד ד"ר נסינג – נספח ה'.


ד"ר נסינג קבע כי התובעת סובלת מהגבלה בהנעת כתף ימין, נמצאה הגבלה בטווחי תנועת הכתף לגובה השכם וכן הגבלה בסיבוב פנימי. כמו כן קבע המומחה כי החבלה בכתף ימין גרמה לשברים בצוואר כירורגי וגבשושית גדולה הומרוס ימין, ובהמשך להתפתחות נמק אווסקולרי בראש ההומרוס.

בנוסף קבע המומחה מטעם התובעת, כי "מאחר והגב' ופל מוגבלת ביכולת עבודתה (הקלדה), יש לדעתי מקום ליישומה של תקנה 15 במלואה".


ב. ד"ר ישראל קליר, מומחה רפואי מטעם הנתבעות, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 35 (1)ב', וכי התובעת סובלת מהגבלה בתנועות כתף ימין, עם נזק לראש ההומרוס, ונמק חלקי קל לראש עצם הזרוע. מצ"ב חוות דעתו – נספח ו'.


ג. המוסד לביטוח לאומי קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 18.75% לפי סע' 41

(4) ב' לתקנות המל"ל, וזאת לאחר הפעלת תקנה 15. מצ"ב פרוטוקול הועדה הרפואית – נספח ז'.


עפ"י החלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 14.4.04, תועמד נכותה הרפואית של התובעת על שיעור של 12.5%.


5. אסמכתאות משפטיות לראשי הנזק הנטענים

א. נזק מיוחד


הפסד השתכרות לעבר

א. כתוצאה מהתאונה נמצאה התובעת בתקופת אי כושר 91 ימים, החל מיום 12.4.02 ועד ליום 11.7.02, מצ"ב אישורי אי כושר (נספח ח'), אולם משהוכרה התאונה כתאונת עבודה, המל"ל שילם לתובעת דמי פגיעה בסך של 14,076 ₪, בגין 91 ימי אי כושר, כך ששולם לה למעשה רק 75% מהפסד שכרה והפסדיה לעבר הסתכמו בסך של 4,692 ₪, ובשערוך להיום: 5,285 ₪. מצ"ב אישור המל"ל על תשלום דמי פגיעה ודו"ח משערכת (נספח ט').


לציין, התובעת פוטרה, כאמור, מעבודתה ביום 20.6.02.


  1. עבור התקופה שמתום תקופת אי הכושר (11.7.02) ועד ליום חזרתה של התובעת לעבודה כפקידה בבית רבקה (2/03), נגרם לתובעת הפסד שכר מלא בסך של 7,187 ₪ (שכרה עובר לתאונה משוערך) X 6.5 חודשים = 46,715 ₪.


  1. עבור התקופה שמחודש 2/03, החודש בו החלה התובעת לעבוד בביה"ח בית רבקה, ועד ליום הגשת תחשיב זה, נגרמו לתובעת הפסדי שכר בסך של 5,823 ₪ (ההפרש בין שכרה עובר לתאונה – 7,187 ₪ משוערך, לשכרה לאחר התאונה, בבית רבקה, 1,364 ₪ משוערך) X 14 חודשים = 81,522 ₪.


סה"כ הפסדי שכרה של התובעת לעבר הינם בסך של 110,025 ₪.


הוצאות

בת.א. 2416/94 (הרצליה) *** נ. המגן, שם פסקה כב' השופטת שריר לתובע סך של 2,500 ש"ח בגין הוצאות התובע לנסיעות לטיפולים הרפואיים שעבר, גם כאשר התובע נסע לחלק מהטיפולים ברכב פרטי להבדיל ממוניות, תוך שקבעה שאין שינוי לענין הפיצוי בין נסיעה פרטית לבין נסיעות במוניות.

בשים לב למשך זמן הטיפול הרפואי, התובעת מעמידה נזקיה בראש נזק זה על סך של 25,000 ₪.


עזרת הזולת בעבר

בת.א.1500/97 (אשדוד) מרים משה נ. אברהם משה ואח' , (לא פורסם), שם התלוננה התובעת על כאבים והגבלות בתנועה, עברה טיפולי פיזיוטרפיה והיתה 73 ימים בתקופת אי כושר, ביהמ"ש הנכבד מפי כב' סגן הנשיא השופט חמדני פסק לתובעת סך 2,000 ש"ח עבור עזרת הזולת בעבר, חרף טענת הנתבעים כי ימי אי הכושר וקבלת עזרה כביכול, אינם קשורים לתאונה.


בת.א. 1017/93 (חי) אלקיים נ. ישראלי, בבימ"ש השלום בחיפה(ראה לעיל), פסקה כב' השופטת שריר סך של 5,000 ₪ בהיות התובעת בתקופת אי כושר של כ-4.5 חודשים, וזאת, כדברי כב' ביהמ"ש: "בהעדר הוכחה להזקקות לעזרה בשכר, נראה לי לנכון להעריך עזרה זו באופן גלובלי בסך- 5,000 ש"ח".

מצ"ב התכתבות עם המוסד לביטוח לאומי לפיה עולה כי גם במקרה של תאונת עבודה הנפגע אינו מקבל החזר בגין הוצאות רפואיות וטיפולים רפואיים מהמוסד לביטוח לאומי במידה ואינו עונה על קריטריונים של נכה סיעודי – מסומן נספח י'.


לאור האמור לעיל, בהתחשב בפגיעתה של התובעת אשר היתה באי כושר במשך 3 חודשים ולא יכולה היתה לבצע עבודתה, וכן אף לאחר מכן נשארה התובעת מוגבלת ואינה יכולה לתפקד כבעבר, לפיכך יש להעמיד את נזקה בגין ראש נזק זה על סך 25,000 ₪.

א. נזק כללי


אובדן השתכרות לעתיד

  1. לאחר התאונה קיימת הגבלה תפקודית נכרת. התובעת סובלת ממגבלות בתנועות כתף ויד ימין - ידה הדומיננטית, מתקשה לכתוב, להקליד, מתקשה בביצוע עבודות הבית, ואינה מסוגלת לבצע כל פעולות גופניות.


  1. התובעת כאמור, פוטרה ממקום עבודתה ביום 20.6.02, במהלך תקופת אי הכושר בו שהתה בעקבות התאונה. התובעת שבה לעבודה במשרה חלקית אך ביום 2/03, בשכר משוערך בסך של 1,364 ₪ לחודש (משוערך), כאשר עבור משרה מלאה היתה התובעת מקבלת במקום עבודה זה כ- 3,000 ₪ לחודש.


3. בית המשפט הנכבד יופנה לפסיקה המפורטת להלן: במידה והנפגע נפלט מעבודתו בעקבות התאונה, מקנה לו הזכות לפיצוי בשיעור אקטוארי מלא עפ"י דרגת נכותו הרפואית ואף הרבה מעל לכך. כך בפסקי דין להלן: ת.א. 371/90 (ביהמ"ש המחוזי ירושלים), חנרי חמד נ' נידקו בע"מ ו"המגן" – חב' לביטוח בע"מ; ע.א. 722/86, יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול); ת.א. 168/95 (ביהמ"ש מחוזי חיפה), טאהא מחמוד פאוזי נ' כלל – חברה לביטוח בע"מ וקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

עמדת הפסיקה עוד מקדמת דנא, כי במקצועות של עבודת כפיים, הנכות התפקודית גבוהה לאין ערוך מהנכות הרפואית אף במקרים של אחוזי נכות נמוכים (!) וקל וחומר בענייננו כשנקבעו 5% אחוזי נכות בתחום האורטופדי. ראה בפרשת בטיש, בה רוכל שנפגע ברגלו, אומצה ההלכה: "לפיכך ייתכן מאד שבנסיבות מסויימות תגרור נכות בשיעור נמוך איבוד כושר השתכרות באחוז גבוה" (הדגשה לא במקור – ד.ל.) (ע"א 239/58 בטיש נ' אליעזר גולדברג ואח' פ"ד יג ( 1290, 1292 מול אות ג')).


ועל כגון דא נאמר בספרו של כב' בשופט (בדימוס) ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה רביעית, תשנ"ח) בעמ' 33: " על בית-המשפט לעמת, אפוא, את כושרו הפוטנציאלי של הנפגע עם כושרו האקטואלי, את כושרו להשתכר, כפי שהיה בטרם פגיעה, עם כושרו הממשי, המופחת לאחריה".


על קצה המזלג נסב תשומת לב כב' ביהמ"ש לפסיקה העניפה והספרות המשפטית הנוגעת לפסיקת הנכות התפקודית וגריעת כושר ההשתכרות לגבי נפגעים, בהתבסס על דברי כבוד ביהמ"ש העליון, אשר קבע כי שיעור נכותו התיפקודית של אדם נקבע בהתחשב בעיסוקו של הנפגע ובמידת הפגיעה בכושרו להמשיך ולעסוק בו. (ר' לענין הנכות התפקודית ע.א. 3049/93 גירוגיסיאן נ. "המגן" ,חברה לביטוח בע"מ (צלטנר חבות לפיצוי נפגעי ת.ד. בע"מ 2742) ,שם נקבע כי הנכות התיפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה בתיפקוד שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע. שיעור הנכות התיפקודית נקבע בהתחשב בעיסוקו של התובע ובמידת הפגיעה בכושרו להמשיך ולעסוק בו.


כך בפסה"ד דלעיל, נכותה הרפואית של הנפגעת נקבעה לשיעור של 23.5%. לדעת בית המשפט, הפגיעה בכושר השתכרותה של המערערת היתה בשיעור של כ-50% לנוכח הנתונים האישיים של הנפגעת, עיסוקה, הרקע המקצועי וכדומה, כך לדוגמא קובע כב' השופט אור בפרט במקרה של תובע העובד בעבודה פיזית ונכותו 20% עקב פגיעה ברגלו, נכותו התיפקודית הינה 40%, (דהיינו-כפולה).


לצורך קביעת הפסדי השתכרות שנגרמו לניזוק, , עפ"י ע.א. 2099/94 חיימס נ' איילון, חברה לביטוח בע"מ (פדי' נא 538, 529) וע.א. 541/63 רכס נ' הרצברג, (פדי יח' 125, 120), המטרה היא להתבסס על נתונים המאפשרים לערוך השוואה פשוטה של ההפסד. ברי, כי לשם כך נדרשים נתונים קונקרטיים מדויקים: הן לגבי שיעור ההשתכרות במומו והן לגבי אלה שאלמלא המום.


כך נצטט לדוגמא קובע כב' השופט אור:" לגבי פועל בניין, אשר אינו מסוגל לטפס, בגלל נכותו, על סולם או להרים משאות, ונמנע ממנו להמשיך לעבוד כפועל בניין, ייתכן שנכות זו תפגע בכושר השתכרותו בשיעור העולה על 20%, לדוגמה, בשיעור 40%. יש האומרים במקרה כזה, שלתובע זה נגרמה נכות תפקודית בשיעור של 40%. במסגרת נכות תפקודית זו, מובא בחשבון שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, באשר נמנע ממנו להמשיך ולעבוד במקצועו". (דהיינו- נכות תפקודית כפולה!!!). (שם בעמ' 800-801 מול האות ז' – א').


כן ראה, יונס הנ"ל, פ"ד מג 878 וההפניה שם לע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס חברה בע"מ (בפירוק), פ"ד לז 185, 178). בפסה"ד דלעיל ביהמ"ש הנכבד קבע כי (בעמ' 877):" ניתן לעיתים לקבוע על פי העובדות אשר בפני ביהמ"ש, בכמה קטנה הכנסתו החודשית של הנפגע עקב התאונה. הפסד כזה בעקבות התאונה, אם הוא מוכח, יהווה את הבסיס לחישוב הפסד ההשתכרות בעתיד..." , מאחר והוא ההפסד המוכח של גריעת השכר עקב התאונה.


לעניין זה יש מקום להוסיף ולצטט מספרו של כב' השופט (בדימוס) דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית1997) בעמ' 44-45 : " הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות נקבע על פי מידת ההפחתה שחלה בכושרו של הנפגע, עקב הפגיעה", עפ"י הנוסחה שהותוותה שם בעמ' 45 המצ"ב כנספח יא'.


יצוין לעניין הפסדי השתכרות כי התובעת עבדה, כאמור, במשרד חשבונאות וניהול, כמנהלת חשבונות, והשתכרותו היתה בשיעור של 7,178 ש"ח (משוערך). התובעת, עבדה בעבודות משרדיות, פקידות והנהלת חשבונות, הכרוכה בשימוש תדיר ביד ימין, ידה הדומיננטית, עבודה שהוא מתקשה לעבוד היום. לאחר התאונה, מתום תקופת אי הכושר ופיטוריה, לא עבדה התובעת עד לחודש 2/03 כאשר החלה לעבוד כפקידה בבי"ח בית רבקה, במשרה חלקית.


בנסיבות העניין, כמבואר לעיל, יש בידנו נתונים בדוקים להשוואת בסיסי השכר. ובשים לב מכלול הנסיבות ולכך שהחבלות מגבילות את התובעת, תעמוד הגריעה מכושר ההשתכרות, אשר תובא בחשבון לשם עריכת האומדנה, על שיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית, ויהא נכון להעמידה על כ- 4,187 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות אלמלא התאונה – בין 7,187 ₪ שכרה לפני התאונה (משוערך), לבין 3,000 ₪- שכרה כיום, בהנחה שהיתה עובדת במשרה מלאה.


חישוב אובדן כושר השתכרותה שלהתובעת לעתיד: 4,187 ₪ X 103.5618 (מקדם היוון ל- 10 השנים הבאות, עד הגיע התובעת לגיל 64, גיל פרישה) = 433,613 ₪.


הוצאות רפואיות לעתיד


בהתחשב באופי הפגיעה של התובעת, תצטרך התובעת להגיעה לביקורת אצל הרופא, ולאור גילה, בת 54, ואופי עיסוקה, התובעת תעמיד נזקיה בגין ראש נזק זה על סכום גלובאלי של 40,000 ₪.


כאב וסבל – פיצוי לפי פקודת הנזיקין אל מול הנפסק על פי הפלת"ד.


בתיהמ"ש בפסיקת ראש הנזק של כאב וסבל , על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאשר פוסקים סכום השווה לסכום הפיצוי לפי תק' 2 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים( חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו ממון) (להלן-התקנות). עפ"י החלטת ביהמ"ש הנכבד, לתובעת 12.5% נכות, כאשר לתובעת נפסקו 15% נכות רפואית לצמיתות על ידי ד"ר מאיר נסינג, מומחה מטעם התובעת וכן 10% נכות לצמיתה על ידי ד"ר ישראל קליר, מומחה מטעם הנתבעות.


בהערת אגב, יאמר כי כב' שופט בית המשפט העליון השופט אור, המרכז תחתיו הדיונים בביהמ"ש העליון בנושא נזקי גוף בפרט, הביע דעתו לאחרונה, לענין הפיצוי בגין כאב וסבל באומרו כי הנזק העיקרי מתאונה הוא דווקא נזק לא ממוני ופיצוי נמוך מהווה לעג לרש, (רצ"ב עמדתו בהתייחסו לפער בין הנפסק בפלת"ד לבין דיני הנזיקים הכלליים).


לא אחת נקבע בבתי המשפט כי בפיצוי לפי פק' הנזיקין , להבדיל מחוק הפיצויים, אין ביהמ"ש נוקט גישה טכנית, אלא שהפיצוי בראש נזק זה נתון להערכתו של כב' ביהמ"ש לכל מקרה ומקרה בכפוף למכלול המרכיבים ובהתחשב בטיב הנזק, בהשפעתו על חיי הנפגע, בסבל הסובייקטיבי של הנפגע, ועל כן הוגדל הפיצוי מיניה וביה בתאונות שאינן תחת מטריות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים .

על קצה המזלג יאוזכרו מספר פסקי דין מובילים בענין זה:


  1. דברי כב' השופט שנלר בת.א. (פ"ת) 1123/00 עזבון המנוחה תקוה בן נעים ז"ל ואח' נ. יונה טל ואח' (תק-של 2001(2) 499 ) : "עם זאת מציין ביהמ"ש שם, כי בפיצוי לפי פקודת הנזיקין(נוסח חדש) "להבדיל מחוק הפיצויים אינה נוקטת גישה טכנית בקשר לפיצוי זה. הוא נתון להערכת בית המשפט, הנעשית על פי מכלול מרכיבים, וביניהם טיבו של הנזק, השפעתו על אורח חייו של הנפגע, האינטנסיביות של הכאב ומשכו לדידי, הסבל הסובייקטיבי שעובר עליו...".


  1. דברי כב' השופט לרון בת.א.(ב"ש) 272/92 משה גטה נ. עצמונה- מושב שיתופי (תק-מח 95(2) : "אין ספק שלתובע מגיע הפיצוי המירבי עבור כאב וסבל שמקובל לתת בפריט זה. לאחר שהתאונה בה נפגע התובע לא היתה תאונת דרכים לא חלות הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, נטו בתי המשפט להעזר בהוראות אלה תוך הכפלת הסכום המירבי פי אחת וחצי שתיים או אף פי שלוש בהתאם לחומרת המקרה" .


  1. ת.א. (ת"א) 883/96 רובינוב אנטולי נ. נחום אליעזר (תק-מח 2001 (2) לא פורסם), נפגע התובע בתאונת עבודה כאשר נפל על התובע בלוק כבד וגרמה לפגיעה בכף ידו השמאלית.

בדיון בשאלת ראש הנזק כאב וסבל, ציטט כב' השופט שטרסנוב מדברי כב' השופט אור בע.א. 398/99 קופת חולים נ. לאה דיין ואח' (דינים עליון נו בעמ' 794) , לפיהם:


"...סכומי הנזק הלא ממוני הקבועים בדין לעניין תשלום פיצויים לנפגעי תאונות דרכים...אינם רלבנטים לעניין שיעורו של הנזק הלא ממוני הנפסק בתביעות בשל נזקי גוף אשר נגרמו בגין רשלנותו של המזיק. בתביעות האחרונות שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, הכאבים והסבל של התובע".


בפסה"ד דלעיל, לאור עיסוקו של התובע כמסגר ופגיעתו, לנוכח העובדה שיהיה על התובע "לפתוח בדרך חיים חדשה", העמיד ביהמ"ש הנכבד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 200,000 ₪.


  1. כך גם ת.א. (נצרת) 495/94 שולמית צרפתי נ. ד"ר נחמיה יפה ואח' (תק-מח 99(2) 2553) כב' השופט חטיב האשם קבע ברחל בתך הקטנה כדלהלן:

"בענין זה של הפיצוי הלא ממוני שיש לפסוק בתביעות שאינן מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נראה לי כי אין תחולה להוראות חוק זה בענין גובה הפיצוי שיש לפסוק, ואין הכרח שהסכומים הקבועים שם ישמשו אינדיקציה בדרך כלשהיא לסכומים שיש לפסוק בתביעות נזיקין שלא מכח חוק זה. אמנם בפסקי דין לא מעטים בתי המשפט התייחסו לסכומי הפיצוי הקבועים בחוק הפיצויים בגין נזק לא ממוני כאינדיקציה לקביעת הפיצוי הלא ממוני בתביעות מכח פקודת הנזיקין, ויש שסברו כי יש להכפיל את הסכומים הקבועים בחוק הפיצויים, והיו מי שסברו כי יש לשלשו .

ביהמ"ש הנכבד קבע שם כי אם היה קובע אחריות של הנתבעים , היה פוסק לתובע פיצוי בסך של 250,000 ש"ח בגין כאב וסבל. נכותה של הנפגעת שם היתה בשעור של 22.5%, קרי, הפיצוי בגין כאב וסבל הועמד על פי 8 מאמות המידה הנפסקות עפ"י חוק הפלת"ד.


  1. כב' ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט ברק(כתוארו אז) בע.א. 235/78 חנה הורנשטיין נ. יצחק אהובי ואח' (פדי' לג(1) 346) קבע את אבן הבוחן בפיצוי הנפגע בגין כאב וסבל בהשוואתו בין המבחנים לפי חוק הפיצויים לבין פק' הנזיקין. וכדברי כב' השופט ברק:

"עינינו הרואות, כי לענין חישוב הפיצויים בגין כאב וסבל (הכלול במונח "נזק שאינו נזק ממון") הוכנסה בעקבות החוק והתקנות רפורמה מרחיקת לכת, שוב אין בית המשפט רשאי לבחון את פרטי הכאב והסבל האינדיבידואליים שסבל הניזוק. על בית המשפט להיזקק למודדים אובייקטיביים-טכניים שקבע מחוקק המשנה-ימי אשפוז ואחוזי נכות(תוך הפחתה בשל גיל)-ולקבוע על פיהם את פרטי הנזק הזה... עם זאת , השימוש במבחנים האמורים מבוסס אך ורק על הנחה כללית ובדבר הקשר בין הכאב והסבל לבין ימי האשפוז ואחוזי הנכות, ואינו מבוסס, ואף אינו מתחשב, בכאב ובסבל האינדיבידואלי".


  1. כך למשל, נפסק ע"י כב' ביהמ"ש המחוזי בת.א. 1475/93 אלעד איכנולד ואח' נ. איריס רגב ואח' (פסה"ד מצ"ב). שם נכווה התובע בעת טקס יום הזכרון בביה"ס . כב' השופטת קובו פסקה :"כי המדובר הוא במקרה קשה בו נגרם לתובע סבל גופני ונפשי בדרגת חומרה יוצאת דופן, המצדיק רמת פיצוי החורגת מהמקובל" . ביהמ"ש הנכבד פסק בגין כאב וסבל פיצוי שהינו פי 8 ויותר מהפיצוי הנקוב עפ"י הקריטריון הטכני המזערי שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.


  1. בתמצית , כפי העולה בספרו של דוד קציר- פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה רביעית 1977), (בעמ' 612):

"ונראה הדבר שהנטייה המסתמנת אצלנו , כאמור, היא הגישה האינדיבידואלית –סובייקטיבית, בכל הנוגע לתביעות המתבררות על יסוד פקודת הנזיקין; ואילו באשר לפיצוי בשל כאב וסבל, ובשל אובדן סיכויי החיים, על פי חוקי האחריות האבסולוטית, גברה ידו של המבחן האובייקטיבי בפסיקת הפיצויים הללו, שכן הם מבוססים על "תעריף" ועל תקרה , שמעבר לה אין לחרוג, אף במקרים הקשים ביותר. פקודת הנזיקין , כפי שנתפרשה אצלנו,מחייבת כאמור , פסיקת פיצויים בגין כאב וסבל, על יסוד כאבו וסבלו של הנפגע הספיציפי העומד בפני בית המשפט, ואילו חוקי האחריות ללא אשם, הנהיגו שיטה אובייקטיבית של פיצוי, המבוססת על שיעור הנכות הרפואית, ומספר ימי האשפוז".


במקרה דנן, התובעת סבלה משבר של ראש הומרוס בכתף ימין, עם הגבלה בתנועות הכתף, התובעת ביצעה טיפולי פיזיוטרפיה, טיפולים אלטרנטיביים וריפוי בעיסוק. באולטראסאונד כתפיי הודגם פגם היפואקיגני בקצה הקידמי הדיסטלי של S.S כתף ימין ודפורמציה של משטח גרמי של ראש ד.זרוע בעקבות שבר. בבדיקת MRI נמצא כי קיימת התפתחות של נמק אווסקולרי בראש עצם זרוע ימין, ומימצא זה אושש בבדיקת CT.

כמו כן פנתה התובעת למרפאת שיניים של ד"ר מ. פוטוק לקבלת טיפול ראשוני, בשבר עם תזוזה בשן קדמית ימנית, שנגרם כתוצאה מהתאונה. התובעת עברה תהליך של ליטוש והחזרת השן למקום. בהמשך חזרה התובעת לאותה מרפאה לשם ביצוע שחזור והשלמה של חלק השן. לציין, שהחומר האמור מצריך החלפה כל 3 שנים. התובעת שהתה באי כושר כ- 3 חודשים.


אשר על כן על פי אמות המידה הללו יועמד ראש נזק זה של כאב וסבל על סך של 14,980 ₪ (מצ"ב דו"ח משערכת – נספח יב') X 4 = 59,920 ₪ (פי 4 מהכאב והסבל המקסימלי עפ"י חוק הפלת"ד) וכפי השעור הממוצע של הפסיקה המבוארת שקובצה דלעיל.


ד. שוויי עזרה וסיעוד לעתיד:


על קצה המזלג נזכיר מס' דוגמאות על פסיקת אחוזי נכות בראש פרק של עזרה במשק הבית.

בת.א. 686/94 שושנה פרוינד נ. צור שמיר חב' לביטוח, המצ"ב כנספח יד', בתאונת דרכים נגרם לתובעת שבר בירך שמאל, התובעת היתה בת 44 מורה במקצועה. לתובעת נקבעו 25% נכות תפקודית, ביהמ"ש הנכבד פסק בגין עזרת צד ג' כדלהלן: 15,000 ₪ עבור 6 חודשים סיוע מוגבר, בנוסף, עזרה במשק בית לפי 6 שעות שבועיות בעלות של 25 ₪ לשעה- 650 ₪ לחודש-7,800 ₪ לשנה. בעתיד : 650 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חייה –77 שנה.


ובענייננו: את העזרה מקבלת התובעת מבני משפחתה, ועקב נכותה של התובעת, תצטרך לקבל עזרה במשק הבית, פעם בשבוע- 3 שעות בעלות של 35 ₪ לשעה ובסה"כ 420 ₪ לחודש, בסה"כ- 5,040 ש"ח לשנה למשך 28 שנים (עד סוף תוחלת החיים), ובסה"כ כ- 141,120 ₪.



6. תחשיב הנזק נכון לתאריך 14.4.04 :


נזק מיוחד:

א.

הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לעבר והוצאות עבור חוו"ד רפואית

25,000

ב.

הפסד השתכרות לעבר, מעבר לתשלומי המל"ל, כמפורט לעיל

5,285

ג.

הפסד השתכרות לעבר, לתקופה שמתום אי הכושר (11.7.02) ועד ליום תחילת עבודתה בבית רבקה (2/03), כמפורט לעיל


46,715


ד.

הפסד שכר לעבר, מחודש 2/03 ועד ליום עריכת תחשיב זה עפ"י 5,823 ₪ X 14 חודשים, כמפורט לעיל


81,522

ה.

שווי טיפול עזרה וסיעוד שקיבלה התובעת בתקופת מוגבלותו, כולל עזרה במשק הבית


25,000



סה"כ נזק מיוחד :

183,522


נזק כללי:


4,187 (ההפרש בין שכרה של התובעת עובר לתאונה, משוערך 7,187 ₪, לשכרה לאחר התאונה משוערך 1,364 ₪) X 103.5618 (מקדם היוון ל- 10 השנים הבאות, עד הגיע התובעת לגיל 64, גיל פרישה)



433,613



כאב וסבל- עפ"י ההלכה הפסוקה

59,920

הוצאות רפואיות בעתיד בגין טיפולים שיינתנו כתוצאה מהתאונה

40,000

עלות עזרה, טיפול וסיעוד משך כל שנות חייו של התובעת בעתיד, כולל עזרה בעבודות משק הבית


141,120


סה"כ נזקים כללים:

674,653


סה"כ נזק מיוחד וכללי

858,175


מהסכומים הנ"ל, יש לנכות את מענק הנכות מעבודה בסך של 48,562 ₪ שקיבלה התובעת – מצ"ב אישור המל"ל, כנספח יג'.


סה"כ: 809,613 ש"ח בצירוף הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק ואגרת ביהמ"ש.


_____

דב לרר, עו"ד

ב"כ התובעת





אם נפגעת בתאונת דרכים מגיע לך פיצויים
לקבלת ייעוץ משפטי של מומחה בתחום תאונות דרכים לחץ:
יעוץ משפטי לתאונות דרכים

 
  דף הבית | פרופיל המשרד | מפת אתר | שאלות ותשובות בנושא תאונות עבודה וביטוח לאומי | שאלות ותשובות בנושא תאונות דרכים | שאלות ותשובות בנושא רשלנות בשטחים ציבוריים | קישורים מומלצים | Google

משרד לרר אלדור מתמחה בטיפול בתביעות פיצויים עבור נזקי גוף כתוצאה מתאונות דרכים, תאונות עבודה, רשלנות רשויות, רשלנות מעבידים, תביעות ביטוח לאומי ועוד