3 צעירים בדמי ימיהם בגילאים 26 ו-28 נהרגו בתאונת דרכים מחרידה בשנת 2006.
הפסיקה קבעה כי זכאי עזבונו של אדם שנפטר כתוצאה מתאונה (תאונת דרכים), לפיצוי בגין אובדן הכנסתו של המנוח "בשנים האבודות", באותן שנים שקוצרה תוחלת חייו כתוצאה ממותו. כמו כן, נקבע כי יש לקחת בחשבון חישוב גובה הפיצויים גם נתונים קונקרטיים שונים ביחס לנפגע – כישוריו, השכלתו, מאווייו והישגיו כפי שבאו לידי ביטוי עד מועד אירוע הנזק (תאונת דרכים) . זאת ועוד לוקחים בחשבון את פוטנציאל שכרו בעתיד, את הסיכונים בפניהם ניצב הניזוק כפועל יוצא של תאונת הדרכים.

זהו "כלל ברזל", העומד ביסוד הרעיון של השבת במצב לקדמותו, כלומר- על הפיצוי הנפסק להסיר את הנזק ולהעמיד את הניזוק, במידת האפשר, במצב בו היה, אלמלא מעשה הנזיקין. בין היתר במסגרת תביעת פיצויים של תאונת דרכים יש לקחת בחשבון גם את מכלול הנזק הבלתי ממוני שנגרם בשנים האבודות, לרבות אובדן תקבולים והכנסות. הדעה הנותנת היא כי אדם אשר איבד את יכולת השתכרותו בשנים האבודות עקב קיצור תוחלת חייו, יהא זכאי לפיצוי בגין אובדן זה. היינו, מדובר בשנים שמגיל 21 ועד גיל הפרישה, 67 או לעצמאי, עד גיל 70.

ויודגש כי הפסיקה התייחסה לחישוב רמת השתכרותו של המנוח לא לפי השכר הממוצע במשק, ודאי לא בתקופה של עשרות שנות עבודה שהיו צפויות לו במקצועו, אילולא נהרג בתאונת דרכים. ביהמ"ש קבע כי יש לקבוע את רמת השתכרותו של המנוח בתקופת עבודתו הראשונה במקצועו. כן נקבע כי השכר היה עולה עם השנים, ועם רכישת ניסיון וידע כך שחישוב שכרו עד לפרישתו היה עולה על השכר הממוצע במשק. מבחן ההשתכרות הינו מבחן ההשתכרות המוחשית, שהניזוק עשוי היה להשתכר ע"י ניצול יכולתו וזאת מאחר וכישורים אינטלקטואליים, נטיות אקדמיות והישגים בלימודים, מצדיקים קביעה של פיצוי כספי גבוה מהשכר הממוצע במשק.

בסופו של דבר ביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע לאחר דיון כי על חברת הביטוח לפצות את משפחות ההרוגים בסכום של מיליוני שקלים.