תביעת פיצויים – רשלנות רשות ציבורית

3602

משרדנו נוסד בשנת 1991 ומאז ועד היום אנו מקפידים לייצג תובעים בלבד בתביעות נזקי גוף ונזיקין בגין רשלנות רפואית באחוזי הצלחה גבוהים ובתוצאות מרשימות המניבות פיצויים לכל החיים.

אחד התחומים הספציפיים בהם משרדנו עוסק הינו תחום הרשלנות הרפואית ברפואת השיניים על מגוון ענפיו: טיפולי חירום, טיפולי שורש, טיפולי חניכיים, טיפולי שיקום הפה, אורתודנטיה (יישור שיניים) , רפואת שיניים לילדים, גשרים, הלבנת שיניים.

הייצוג ע"י עורך דין לרשלנות רפואית הינו הן כנגד רופאים מהמגזר הפרטי והן כנגד קופות החולים השונות המפעילות מרפאות שיניים לקהל הרחב/

ייצוג כולל מגוון של מקרי רשלנות:

רשלנות רפואית בשלב ההכנה לטיפול:

• תוכנית טיפול שגויה.
• היעדר הסכמה מדעת של המטופל לסיכוני הטיפול .
• תופעות לוואי וסיבוכים וכן האלטרנטיבות אפשריות מקרי רשלנות בגין הרדמה
• מקרי רשלנות בגין אבחון שגוי טרם הטיפול

רשלנות רפואית בשלב הטיפול עצמו :

• ביצוע טיפול בסטנדרט רפואי לקוי.
• היעדר הפנייה למומחים ספציפיים במקרים בהם הרופא אינו יכול לבצע את כל הטיפול לבדו.
• טיפול שגוי בשן בריאה, פגיעה באיברים פנימיים (חניכיים, עצב).
• שימוש בחומרי טיפול שאינם מתאימים

רשלנות רפואית ברפואת שיניים לאחר הטיפול

• מעקב לקוי
• אי אבחון מצבי זיהום לאחר טיפול
• טיפול תרופתי שגוי

במשרדנו מיטב עורכי הדין הבקיאים בתחום המשפט והרפואה ומתמחים ספציפית בתחום הרשלנות הרפואית בטיפולי שיניים , תוך אינטראקציה ושיתוף פעולה עם מיטב המומחים הרפואיים בתחום רפואת השיניים .
שכר הטרחה נגבה על פי ההצלחה בלבד .

נשמח לזמנך לפגישת ייעוץ ראשונית חינם.

 

 

 

נפילה ברחוב כתוצאה מחצץ ועפר שהיה במקום

בית המשפט השלום בראשל"צ ת.א. 5949/04

התובעת: *****

ע"י ב"כ עוה"ד דב לרר ו/או רונית אלדור ו/או
רוני זייד ו/ או ליה משיח ו/או גלית און ו/או אשרת בולטנסקי

מרח' ז'בוטינסקי 35, מגדלי התאומים 2,
קומה 6 רמת–גן, 52511

טל: 5756061-03, פקס:5756785-03

– נגד –

הנתבעות: 1. מועצה מקומית כפר יונה

רח' שרת 1 כפר יונה

2. איילון– חברה לביטוח בע"מ

הנגב 8 ת"א

תחשיב נזק מטעם התובעת

1. מבוא לתחשיב

לוטה בזה תחשיב נזק מטעם התובעת בתיק דנא:- וראשית מס' נתונים הרלוונטים לתחשיב הנזק:-

התובעת: ********* אירוע מיום: 1.10.03.

תאריך לידה: 15.3.61.

גיל במועד התאונה: 42 גיל כיום: 44

תוחלת חיים לפי קבוצת האוכלוסין , המין והגיל הינה למעלה מ– 82 שנה.

מצב משפחתי: נשואה +3.

עיסוק לפני התאונה: פקידת בנק.

הכנסה חודשית ממוצעת לפני התאונה – 11,370 ₪ ברוטו לחודש, ובשערוך להיום:12,108 ₪ לחודש. מצ"ב העתק אישור בדבר דמי הפגיעה מהמל"ל וכן דו"ח משערכת המסומנים כנספח א'.

תקופת אי הכושר: התובעת שהתה באי כושר מוחלט החל מיום 2.10.03 ועד ליום 8.11.03 –משך של 38 ימי אי כושר.

2. מהות התאונה

א. ביום 01/10/2003 שעה 7:10 לערך, פסעה התובעת על המדרכה ברח' כרמל בכפר 
יונה, בדרכה למקום עבודתה. בסמוך למדרכה בוצעו עבודות, על– מנת להציב, ככל 
הנראה, שילוט במקום, ולכן המדרכה היתה מכוסה בחמרה (חול) אשר גרמה 
לשינויי גובה המהווים סיכון. התובעת פסעה על המדרכה, המכוסה בחמרה, נפלה 
מלוא קומתה ארצה, ונגרמו לה נזקי גוף קשים. מצ"ב תמונות ממקום האירוע – 
המסומנים כנספח ג'.

ב. המדרכה המכוסה בחמרה נשוא התובענה מצויה בשטחה ו/או בהחזקתה ו/או 
באחריותה של נתבעת מס' 1- מועצה מקומית כפר יונה ובהיותה רשות מקומית 
הפועלת עפ"י דין, היא אחראית לתחזוקה נאותה של המדרכות שבתחום שיפוטה,
לרבות פיקוח ושליטה על העבודות המתבצעות בתחום שיפוטה, כולל העבודות 
שבוצעו במקום התאונה נשוא התובענה.

הפסיקה מטילה אחריות על רשות מקומית בשל מפגעים בדרכיה

3. בת.א. 1973/74 גור בן ציון נ' מגורי בת ים (מ (ו) 45), דובר על תובע שהלך על המדרכה ברחוב בבת ים, נתקל באבן שפה מבטון שהיתה מונחת על המדרכה, נפל ושבר את זרוע יד ימין. נקבע כי עיריית בת ים לא מילאה חובתה להסרת מפגעים מרשות הרבים, וכי מקום בו קיימים ליקויים הנראית לעין בדרך הרבים, יש להטיל חבות על רשות ציבורית שנמנעה מלתקן את הליקוי, ואין לזקוף לחובת התובע התרשלות תורמת משום שחובת ההוכחה בעניין זה מוטלת על הנתבעים.

3. בת.א. (י–ם) 1406/97 עדי בייר נ' עיריית תל אביב (טרם פורסם), ביהמ"ש המחוזי חייב את עיריית ירושלים לפצות הולך רגל שנפל לבור קטן. נקבע כי העירייה אחראית על אחזקה תקינה של הדרכים והמדרכות שבשיפוטה. על העירייה לצפות כי הולך רגל על המדרכה, עשוי להיתקל בבור ולהיפגע מכך, ולדאוג לתיקונו.

3. בת.א. 32719/03 מיכל לרון נ' עיריית רחובות (נד (4) 37), נפגעה התובעת כשנתקלה במכשול במדרכה. נקבע כי לא יכול להיות ספק שקיומן של אבני כיפה על המדרכה, באופן, במיקום ובגובה, מהווה מכשול בפני הולכי הרגל. הנתבעת אינה יכולה להעדיף אינטרס מסויים תוך זניחת אינטרס אחר וגרימת סיכון לאוכלוסיה.הנתבעת חייבת למצוא את האיזון בין האינטרסים שלה לבין האינטרסים של ההולכים בדרך והזכאים לסמוך על כך שלא יונחו בדרך מכשולים. עמו כן נקבע כי"אכן לא פעם הוכרה חובת הזהירות המושגית ביחסים שבין גוף ציבורי (כמו המדינה,עירייה, מועצה מקומית) לבין משתמש בדרך הציבורית…, גוף ציבורי כמו כל מחזיק אחר, חייב לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק". לנתבעת קיימת חובת זהירות כלפי תושביה בעת שאלה מהלכים ברחובותיה והיה עליהם לצפות, באופן אובייקטיבי וסביר, את התרחשותו של הנזק שנגרם.

3. בע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שרם תק–על 95 (1) 1011, נקבע כי אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר. אין זו דרכם של בני אדם, ואף הנתבעת אינה רשאית לצפות כי כך ינהגו תושביה. אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן. כך נקבעה לא אחת אחריות של רשויות מקומיות על מכשולים שבדרך.

3. בע.א 643/69, 646/69 זלמן הכטר נ' המועצה המקומית רעננה וערעור שכנגד, פ"ד כד (1) 612, 614 מדובר במקרה בו התאונה ארעה כאשר התובע 
   נסע על אופנוע באחד הרחובות בתחום הנתבעת, המועצה המקומית רעננה, ונתקל בשכבת חול שנסחף על ידי הגשם וכיסה אותו קטע של הכביש בגובה של 3-5 ס"מ.ביהמ"ש קמא הכיר ברשלנותו התורמת של התובע בשיעור של כ– 30%, אולם בערעור זה נקבע כי המשיבה בתור רשות ציבורית לא דאגה להכין את הכלים הדרושים למילוי תפקידה כדבעי בכך שלא הסירה סחף של חול אשר כיסה כביש אשר עליו התהפך המערער. ביהמ"ש מפי השופט ברנזון קבע כי"מפסיקתו של בימ"ש זה ברור בתכלית כי כל רשות מקומית בארץ שהיא בעלת דרכים ציבוריות המשמשות את הרבים, נושאת באחריות לתקינותם,והתרשלות עשויה לשמש עילה לתביעת נזיקין לכל משתמש שניזק כתוצאה ממנה".

3. בת.א 4568/98 שמחה קארו נ' עירית רמת גן דובר במקרה בו חצתה התובעת 
   יחד עם בעלה את הרחוב במעבר חציה להולכי רגל המסומן על הכביש כשלפתע 
   נתקלה רגלה בקטע אספלט שהיה שבור, משובש, בולט ומוגבה במעבר החציה 
   והיא נפלה ונפצעה. כבוד ביהמ"ש קבע כי "לעיריה חובת זהירות מושגית לאור 
   היותה מחזיקת המקרקעין אשר בתחום שיפוטה, לאור חובתה הסטטוטורית לדאוג לתקינות הכבישים בתחום שיפוטה ולאור שיקולי המדיניות המנחים שהועלו בפסיקה". כן קבע כי "בעיריה יש אחראי על אילו מפגעים ברחובות העיר וכי העיריה היתה חייבת לדעת על קיומו של המפגע הספיציפי, בעטיו ארעה התאונה והיתה חייבת לצפות כי הולך רגל במעבר החציה דנן עשוי להיתקל בו, ליפול ולהפגע". ביהמ"ש אף קבע כי "… העיריה היתה צריכה לדעת אודות המפגע הספיציפי בגינו ארעה התאונה וכי היא לא נקטה באמצעי זהירות ופיקוח סבירים כדי למנוע את הנזק".

3. בע"א(מחוזי–ת"א) 2203/00, עיריית פתח תקוה נגד משולם לאה (תקדין–
   מח 2002(4)897), דובר במקרה בו התובעת הלכה על מדרכה בפתח תקוה ובשל מפגע של סדק במדרכה שגרם להבדלי גובה, נפלה התובעת ונגרם לה שבר באצבע שבכף יד ימין.

בימ"ש השלום בהרצליה (כב' השופטת שריר, ס"נ) שדן במקרה כערכאה ראשונה פסק כי:"מהצילומים נראה מפגע ברור של סדק במדרכה שגרם להבדלי גובה אשר בהחלט יכולים היו לגרום להיתקלות ונפילה".

זאת ועוד, הוסיפה השופטת המלומדת "כולי עלמא לא פלגי כי על העירייה לטפל במפגעי בטיחות המצויים בדרכים שבטיפולה ובאחזקתה, וכאשר יש מכשול במקום הנתון לאחזקתה, מוטלת עליה חבות במקרה של פגיעה בגינו".

לאור האמור, דחתה השופטת המלומדת את טענת הנתבעות, כי "התפר" שבמדרכה אינו מהווה מכשול של ממש ופסקה לתובעת פיצוי בסכום כולל של 252,487 ₪ לאחר שנכותה הרפואית נקבעה בשיעור 14.5% ועל אלה נוספו הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

בערכאת הערעור הוחלט ברוב דעות, מפי כב' השופטת המלומדת גב' מיכל רובינשטיין והשופטת המלומדת גב' אסתר קובו הסכימה והצטרפה לדעתה, כי יש לדחות את ערעורן של הנתבעות ולהשאיר את החלטת השופטת בערכאה ראשונה על כנה, גם לעניין ראשי הנזק.בהחלטתה המנחה של כב' השופטת רובינשטיין, שאליה הצטרפה כב' השופטת קובו, ניתן למצוא ביטוי לגישה, לפיה אין לפטור את העירייה מחובת זהירות לתחזוקה נאותה של מדרכותיה. השופטת המלומדת קבעה כי במקרה דנן "מדובר במפגע ברור ומהותי של סדק רציני במדרכה, שאכן גרם להבדלי גובה שיכולים בהחלט לגרום להיתקלות ונפילה של אדם הצועד על מדרכה זו. כאשר קיים מכשול מהותי כגון בור במדרכה או הבדלי גובה פתאומיים הנובעים מסדק שעין אדם לא יכולה להבחין בהם מראש, אלו הם סיכונים שאינם בגודל הרגיל והמקובל אותם יכול וחייב אדם לצפות. במקרה שכזה תהא העירייה נושאת באחריות משפטית לכך שלא יהיו מהמורות, בורות וסדקים מהותיים כגון זה שבפנינו שיביאו לכך שאדם יכשל בהליכתו ויפגע".

השופטת המלומדת הוסיפה כי כשהמדובר במדרכה ברשות הרבים "לא מצריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו".

10. כך גם בעא 4195/98 שי חנה נגד עירית נתניה (לא פורסם), דובר במקרה בו התובעת החנתה את רכבה בצד ימין ברח' דוד המלך בנתניה, בסמוך למדרכה ובעלותה מהכביש למדרכה נתפסה רגלה בבור שנפער כתוצאה משבר בחיבור שבין אבני השפה ונחבלה ברגל שמאל. בימ"ש קמא דחה את תביעתה של התובעת כנגד העיריה. התובעת הגישה ערעור על פס"ד, הערעור התקבל ונפסק ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב כי: "מחובתה של עירייה לדאוג, במסגרת הסביר,לתקינותן של מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום השיפוט ואחריותה.מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין היתר, במבחנים של סוגי נזקים הצפויים מאי הסרת תקלות, חומרתן והסתברות התרחשותן. … על העירייה היה לצפות, כי העדר טיפול במדרכה אשר גרם למפגע, יגרום לסיכון בטיחות צעדיהם של הולכי הרגל ושל המשתמשים ברחוב, ועלול להביא לפגיעה בגוף וברכוש".

ביהמ"ש איזכר את פס"ד 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש (פ"ד לז(1) 113, בעמ' 126), אשר בו התייחס השופט קמא לסיווגו של המפגע, בדק אם המדובר בסכנה רגילה או בלתי רגילה לגבי הניזוק, בשוותו לנגד עיניו את מבחן הצפיות.השופט קמא בחן את טיבו של המפגע ואת הסיכון הטמון בשבר בין שתי אבני שפה על קצה המדרכה; מיקומו של המפגע יוצר סיכון בלתי סביר, מבליט את הפגם ומגביר את הסיכון הנשקף לכל אדם המבקש לעלות או לרדת מהמדרכה, מה גם כי המדובר ברחוב מרכזי בעיר.

ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן על העירייה לדאוג לתקינותן של המדרכות מכח הוראות סעיף 235, 249 ו– 250 לפקודת העיריות, ובמקרה דנן העיריה הפרה את חובתה והעיריה לא הרימה את הנטל ולא הצליחה להוכיח כי היה בידה מנגנון סביר לתחזוקת המדרכות, לאיתור התקלות בהן ולתיקונן וכן לא הצליחה להוכיח כי היא נוקטת צעדים לאחזקת ולסילוק המפגעים באופן יעיל וסביר מיד עם גילויים, תוך הקצאת משאבים ראויים לכך.

בנוסף, נקבע על ידי ביהמ"ש כי: "על העירייה היה לצפות, כי העדר טיפול במדרכה אשר גרם למפגע, יגרום לסיכון בטיחות צעדיהם של הולכי הרגל ושל המשתמשים ברחוב, ועלול להביא לפגיעה בגוף וברכוש. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה".

10. מן הכלל אל הפרט, המפגע הינו ברור ולא סביר, כי המדרכה היתה מכוסה בחמרההמהווה סיכון וגרמה בפועל לנפילתה של התובעת. כמו–כן הרי שאין לצפותשעוברי אורח ברחובות יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע.

3. היקף הפגיעה בתאונה: בעקבות התאונה, הובהלה התובעת לקופ"ח מכבי, שם אובחן כי סובלת מחבלה ביד ימין וכן חבלה לטרלית ישירה בכתף ימין עם כאבים לאורך היד., ROM מוגבל, פצעים ושפשופים בזרוע ובמרפק ורגישות בהיבט הדורסלי של הרדיוס. אובחן שבר תלישה ב– SS בכתף ימין עם הגבלה בתנועה ורגישות. האבחנה –FRACTURE BONE , GLENOID MINIMAL UNDISPLACED CONTUSION SHOULDER OR UPPER ARM LT, CERVICAKGIA. הומלצו לתובעת מתלה ליד, ביקורת אורטופד ו– 38 ימי אי כושר.

4. אסמכתאות משפטיות לראשי הנזק הנטענים

א. נזק מיוחד

הפסד השתכרות לעבר

כתוצאה מהתאונה נמצאה התובעת בתקופת אי כושר 38 ימים, החל מיום 2.10.03ועד ליום8.11.03, מצ"ב אישורי אי כושר (נספח ד'), אולם משהוכרה התאונה כתאונת עבודה,המל"ל שילם לתובעת דמי פגיעה בסך של 10,370 ₪, בגין 38 ימי אי כושר, כך ששולם לה למעשה רק 75% מהפסד שכרה והפסדיה לעבר הסתכמו בסך של 3,456 ₪, ובשערוך להיום: 3,680 ₪. מצ"ב אישור המל"ל על תשלום דמי פגיעה ודו"ח משערכת (נספח א').

הוצאות

בת.א. 2416/94 (הרצליה) *** נ. המגן, שם פסקה כב' השופטת שריר לתובע סך של2,500 ש"ח בגין הוצאות התובע לנסיעות לטיפולים הרפואיים שעבר, גם כאשר התובע נסע לחלק מהטיפולים ברכב פרטי להבדיל ממוניות, תוך שקבעה שאין שינוי לענין הפיצוי בין נסיעה פרטית לבין נסיעות במוניות.

בשים לב למשך זמן הטיפול הרפואי, התובעת מעמידה נזקיה בראש נזק זה על סך של 3,000 ₪.

עזרת הזולת בעבר

בת.א.1500/97 (אשדוד) מרים משה נ. אברהם משה ואח' , (לא פורסם), שם התלוננה התובעת על כאבים והגבלות בתנועה, עברה טיפולי פיזיוטרפיה והיתה 73 ימים בתקופת אי כושר, ביהמ"ש הנכבד מפי כב' סגן הנשיא השופט חמדני פסק לתובעת סך 2,000 ש"חעבור עזרת הזולת בעבר, חרף טענת הנתבעים כי ימי אי הכושר וקבלת עזרה כביכול, אינם קשורים לתאונה.

בת.א. 1017/93 (חי) אלקיים נ. ישראלי, בבימ"ש השלום בחיפה(ראה לעיל), פסקה כב'השופטת שריר סך של 5,000 ₪ בהיות התובעת בתקופת אי כושר של כ-4.5 חודשים, וזאת,כדברי כב' ביהמ"ש: "בהעדר הוכחה להזקקות לעזרה בשכר, נראה לי לנכון להעריך עזרה זו באופן גלובלי בסך– 5,000 ש"ח".

לאור האמור לעיל, בהתחשב בפגיעתה של התובעת אשר היתה באי כושר במשך 38יום ולא יכולה היתה לבצע עבודתה, וכן אף לאחר מכן נשארה התובעת מוגבלת ואינה יכולה לתפקד כבעבר, לפיכך יש להעמיד את נזקה בגין ראש נזק זה על סך3,000 ₪.

א. נזק כללי

כאב וסבל – פיצוי לפי פקודת הנזיקין אל מול הנפסק על פי הפלת"ד.

בתיהמ"ש בפסיקת ראש הנזק של כאב וסבל , על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,כאשר פוסקים סכום השווה לסכום הפיצוי לפי תק' 2 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים( חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו ממון) (להלן–התקנות).

בהערת אגב, יאמר כי כב' שופט בית המשפט העליון השופט אור, המרכז תחתיו הדיונים בביהמ"ש העליון בנושא נזקי גוף בפרט, הביע דעתו לאחרונה, לענין הפיצוי בגין כאב וסבל באומרו כי הנזק העיקרי מתאונה הוא דווקא נזק לא ממוני ופיצוי נמוך מהווה לעג לרש, (רצ"ב עמדתו בהתייחסו לפער בין הנפסק בפלת"ד לבין דיני הנזיקים הכלליים).

 

לא אחת נקבע בבתי המשפט כי בפיצוי לפי פק' הנזיקין , להבדיל מחוק הפיצויים, אין ביהמ"ש נוקט גישה טכנית, אלא שהפיצוי בראש נזק זה נתון להערכתו של כב' ביהמ"ש לכל מקרה ומקרה בכפוף למכלול המרכיבים ובהתחשב בטיב הנזק, בהשפעתו על חיי הנפגע, בסבל הסובייקטיבי של הנפגע, ועל כן הוגדל הפיצוי מיניה וביה בתאונות שאינן תחת מטריות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים .

על קצה המזלג יאוזכרו מספר פסקי דין מובילים בענין זה:

1. דברי כב' השופט שנלר בת.א. (פ"ת) 1123/00 עזבון המנוחה תקוה בן נעים ז"ל ואח' נ. יונה טל ואח' (תק–של 2001(2) 499 ) : "עם זאת מציין ביהמ"ש שם,כי בפיצוי לפי פקודת הנזיקין(נוסח חדש) "להבדיל מחוק הפיצויים אינה נוקטת גישה טכנית בקשר לפיצוי זה. הוא נתון להערכת בית המשפט,הנעשית על פי מכלול מרכיבים, וביניהם טיבו של הנזק, השפעתו על אורח חייו של הנפגע, האינטנסיביות של הכאב ומשכו לדידי, הסבל הסובייקטיבי שעובר עליו…".

2. דברי כב' השופט לרון בת.א.(ב"ש) 272/92 משה גטה נ. עצמונה– מושב שיתופי (תק–מח 95(2) : "אין ספק שלתובע מגיע הפיצוי המירבי עבור כאב וסבל שמקובל לתת בפריט זה. לאחר שהתאונה בה נפגע התובע לא היתה תאונת דרכים לא חלות הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, נטו בתי המשפט להעזר בהוראות אלה תוך הכפלת הסכום המירבי פי אחת וחצי שתיים או אף פי שלוש בהתאם לחומרת המקרה" .

3. ת.א. (ת"א) 883/96 רובינוב אנטולי נ. נחום אליעזר (תק–מח 2001 (2) לא פורסם), נפגע התובע בתאונת עבודה כאשר נפל על התובע בלוק כבד וגרמה לפגיעה בכף ידו השמאלית.

בדיון בשאלת ראש הנזק כאב וסבל, ציטט כב' השופט שטרסנוב מדברי כב' השופט אור בע.א. 398/99 קופת חולים נ. לאה דיין ואח' (דינים עליון נו בעמ' 794) , לפיהם:

"…סכומי הנזק הלא ממוני הקבועים בדין לעניין תשלום פיצויים לנפגעי תאונות דרכים…אינם רלבנטים לעניין שיעורו של הנזק הלא ממוני הנפסק בתביעות בשל נזקי גוף אשר נגרמו בגין רשלנותו של המזיק. בתביעות האחרונות שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, הכאבים והסבל של התובע".

בפסה"ד דלעיל, לאור עיסוקו של התובע כמסגר ופגיעתו, לנוכח העובדה שיהיה על התובע"לפתוח בדרך חיים חדשה", העמיד ביהמ"ש הנכבד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך200,000 ₪.

4. כך גם ת.א. (נצרת) 495/94 שולמית צרפתי נ. ד"ר נחמיה יפה ואח' (תק–מח99(2) 2553) כב' השופט חטיב האשם קבע ברחל בתך הקטנה כדלהלן:

"בענין זה של הפיצוי הלא ממוני שיש לפסוק בתביעות שאינן מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נראה לי כי אין תחולה להוראות חוק זה בענין גובה הפיצוי שיש לפסוק, ואין הכרח שהסכומים הקבועים שם ישמשו אינדיקציה בדרך כלשהיא לסכומים שיש לפסוק בתביעות נזיקין שלא מכח חוק זה. אמנם בפסקי דין לא מעטים בתי המשפט התייחסו לסכומי הפיצוי הקבועים בחוק הפיצויים בגין נזק לא ממוני כאינדיקציה לקביעת הפיצוי הלא ממוני בתביעות מכח פקודת הנזיקין, ויש שסברו כי יש להכפיל את הסכומים הקבועים בחוק הפיצויים, והיו מי שסברו כי יש לשלשו .

ביהמ"ש הנכבד קבע שם כי אם היה קובע אחריות של הנתבעים , היה פוסק לתובע פיצוי בסך של 250,000 ש"ח בגין כאב וסבל. נכותה של הנפגעת שם היתה בשעור של 22.5%,קרי, הפיצוי בגין כאב וסבל הועמד על פי 8 מאמות המידה הנפסקות עפ"י חוק הפלת"ד.

5. כב' ביהמ"ש העליון מפי כב' השופט ברק(כתוארו אז) בע.א. 235/78 חנה הורנשטיין נ. יצחק אהובי ואח' (פדי' לג(1) 346) קבע את אבן הבוחן בפיצוי הנפגע בגין כאב וסבל בהשוואתו בין המבחנים לפי חוק הפיצויים לבין פק' הנזיקין.וכדברי כב' השופט ברק:

"עינינו הרואות, כי לענין חישוב הפיצויים בגין כאב וסבל (הכלול במונח "נזק שאינו נזק ממון") הוכנסה בעקבות החוק והתקנות רפורמה מרחיקת לכת, שוב אין בית המשפט רשאי לבחון את פרטי הכאב והסבל האינדיבידואליים שסבל הניזוק. על בית המשפט להיזקק למודדים אובייקטיביים–טכניים שקבע מחוקק המשנה–ימי אשפוז ואחוזי נכות(תוך הפחתה בשל גיל)-ולקבוע על פיהם את פרטי הנזק הזה… עם זאת ,השימוש במבחנים האמורים מבוסס אך ורק על הנחה כללית ובדבר הקשר בין הכאב והסבל לבין ימי האשפוז ואחוזי הנכות, ואינו מבוסס, ואף אינו מתחשב, בכאב ובסבל האינדיבידואלי".

6. כך למשל, נפסק ע"י כב' ביהמ"ש המחוזי בת.א. 1475/93 אלעד איכנולד ואח'נ. איריס רגב ואח' (פסה"ד מצ"ב). שם נכווה התובע בעת טקס יום הזכרון בביה"ס. כב' השופטת קובו פסקה :"כי המדובר הוא במקרה קשה בו נגרם לתובע סבל גופני ונפשי בדרגת חומרה יוצאת דופן, המצדיק רמת פיצוי החורגת מהמקובל" . ביהמ"ש הנכבד פסק בגין כאב וסבל פיצוי שהינו פי 8 ויותר מהפיצוי הנקוב עפ"י הקריטריון הטכני המזערי שבחוק הפיצויים לנפגעיתאונות דרכים.

7. בתמצית , כפי העולה בספרו של דוד קציר– פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה רביעית1977), (בעמ' 612):

"ונראה הדבר שהנטייה המסתמנת אצלנו , כאמור, היא הגישה האינדיבידואלית –סובייקטיבית, בכל הנוגע לתביעות המתבררות על יסוד פקודת הנזיקין; ואילו באשר לפיצוי בשל כאב וסבל, ובשל אובדן סיכויי החיים, על פי חוקי האחריות האבסולוטית, גברה ידו של המבחן האובייקטיבי בפסיקת הפיצויים הללו, שכן הם מבוססים על "תעריף" ועל תקרה , שמעבר לה אין לחרוג, אף במקרים הקשים ביותר. פקודת הנזיקין , כפי שנתפרשה אצלנו,מחייבת כאמור , פסיקת פיצויים בגין כאב וסבל, על יסוד כאבו וסבלו של הנפגע הספיציפי העומד בפני בית המשפט,ואילו חוקי האחריות ללא אשם, הנהיגו שיטה אובייקטיבית של פיצוי, המבוססת על שיעור הנכות הרפואית, ומספר ימי האשפוז".

 

במקרה דנן, בעקבות התאונה, הובהלה התובעת לקופ"ח מכבי, שם אובחן כי סובלת מחבלה ביד ימין וכן חבלה לטרלית ישירה בכתף ימין עם כאבים לאורך היד., ROM מוגבל, פצעים ושפשופים בזרוע ובמרפק ורגישות בהיבט הדורסלי של הרדיוס. אובחן שבר תלישה ב- SS בכתף ימין עם הגבלה בתנועה ורגישות. האבחנה – FRACTURE BONE , GLENOID MINIMAL UNDISPLACED CONTUSION SHOULDER OR UPPER ARM LT, CERVICAKGIA. הומלצו לתובעת מתלה ליד, ביקורת אורטופד ו- 38 ימי אי כושר.

אשר על כן על פי אמות המידה הללו יועמד ראש נזק זה של כאב וסבל על סך של15,031 ₪ (מצ"ב דו"ח משערכת – נספח ה') X 3 = 45,093 ₪ (פי 3 מהכאב והסבל המקסימלי עפ"י חוק הפלת"ד) וכפי השעור הממוצע של הפסיקה המבוארת שקובצה דלעיל.

6.תחשיב הנזק נכון לתאריך 28.3.05 :

נזק מיוחד:

נזק כללי:

סה"כ נזקי התובעת (מיוחד וכללי) 54,773 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, וריבית בגין התקופה שחלפה עד התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט,שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. ר' לעניין זה ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 744.

_________

רונית אלדור, עו"ד

ב"כ התובעת

 

3602