תחשיב נזק בתביעת תלויים
בבית המשפט המחוזי ת.א. 622/05
בחיפה __ קבוע בפני כבוד סגן הנשיא השופט
ברלינר ליום 12.7.06
התובעים: 1. ………………
- ……………….
- ………………….
- ………………………………
ע"י ב"כ עוה"ד דב לרר ו/או רונית אלדור ו/או רוני זייד-אלדד ו/או יפעת ברבי
ו/או אורית נינאי-קליין ו/או קרן מנדלבוים
מרח' זבוטינסקי 35 , מגדלי התאומים 2,
קומה 6 ר"ג 52511
טל: 5756061-03, פקס: 5756785-03
– נגד –
הנתבעת: המאגר הישראלי לביטוחי רכב
ע"י ב"כ עוה"ד שגיא שיפמן אמסלם ואח'
מרח' פל-ים 2 חיפה
טל: 048669933 פקס: 048672923
תחשיב נזק מטעם התובע
- מבוא לתחשיב
לוטה בזה תחשיב נזק מטעם התובעים בתיק דנא ולהלן מס' נתונים הרלוונטים לתחשיב הנזק :-
הערה: תחשיב הנזק נערך בהנחה שבדיקת ה- DNA, שעדיין לא אושרה לביצוע ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, יוכיחו אבהות המנוח על התובע מס' 4, ולפי הנחיות ביהמ"ש הנכבד, על מנת להתקדם בהליכי ביהמ"ש הנכבד.
התובע המנוח: ………….., להלן: "המנוח" ת.ד. מיום: 13.2.05
תאריך לידה: 5.4.1974 גיל במועד התאונה: 31
מצב משפחתי: עובר לתאונה היה המנוח רווק, אשר חי עם ידועה בציבור במשך 3 שנים עובר לתאונה, התובעת 3, אשר היתה בחודש החמישי להריונה במועד התאונה. התובע 4, בנו של המנוח, כיום כבן 10 חודשים.
התובעת 2 הינה אמו של המנוח.
הכנסת המנוח לפני התאונה: עובר לתאונה עבד המנוח במוסך טל-גל, בשכר ממוצע של 6,740 ₪ ברוטו לחודש. מצ"ב תלושי שכר לחודשים 1/04 – 7/04 – נספח א'.
חלקם של תלושי השכר של המנוח עמדו על שכר שהינו אף מעל לשכר הממוצע במשק, ומסתכם בסך של 7,766 ₪ ברוטו לחודש, מצ"ב לדוגמא תלושי שכר לחודשים 12/03, 1/04 – נספח א1. אשר על כן,חישובי תחשיב הנזק ייערכו על בסיס השכר הממוצע במשק, ובשים לב לפסיקה השרירה שתצויין בהמשך.
הכנסת הידועה בציבור לפני התאונה: עובר לתאונה עבדה הידועה בציבור, ילידת 22.1.1976 (בת 30), בשכר ממוצע של 3,900 ₪ ברוטו לחודש, שכר הקרוב לשכר המינימום במשק. מצ"ב תלושי שכר לחודשים 9/04 – 12/04 – נספח ב'.
- מהות התאונה: תאונת דרכים: ביום 13.2.05 החליק המנוח, אשר רכב על אופנוע מס' רישוי 5696051, נפגע הובהל באמבולנס לביה"ח איכילוב, כשהוא מחוסר הכרה, ולאחר מס' דקות, נפטר מפצעיו. מצ"ב תיק המשטרה, אישור משטרה, ביטוח חובה, רשיון נהיגה, אישור משרד הרישוי לגבי תוקף רשיון הנהיגה של המנוח, תמונות ממקום התאונה ושל הנזק שנגרם לאופנוע, דו"ח פינוי באמבולנס ותעודת חדר מיון, כמו כן מצ"ב תעודת פטירה – נספח ג'.
- אסמכתאות משפטיות לראשי הנזק הנטענים:
הלכת אטינגר חלה על תביעות לפי חוק הפלת"ד, כפי שנפסק לאחרונה (ביום 24.11.04) ע"י כב' השופט שרעבי בת"א (חדרה) 1943/03 עזבון המנוח מולדבסקי ז"ל ואח' נ' שלמה חזן והפניקסהמצ"ב, כי הלכת השנים האבודות כפי שבאה לידי ביטוי בפס"ד אטינגר, לא עושה כל אבחנה בין תביעות נזקי גוף עפ"י פקודת הנזיקין ובין תביעות נזקי גוף עפ"י חוק הפלת"ד, וחזקה על ביהמ"ש העליון, כי אם היה רוצה שהלכה זו לא תחול על תביעות לפי חוק הפלת"ד, היה אומר זאת במפורש, ומשלא אמר כן, אף לא בעקיפין, ההנחה היא כי הלכה זו חלה אף בתביעות נזקי גוף עפ"י חוק הפלת"ד. מכאן, שהנטיה החד משמעית בפסיקה היא כי הלכת השנים האבודות חלה אף בתביעות נזקי גוף עפ"י חוק הפלת"ד.
יתר על כן, אישור הלכת אטינגר בדחיית הבקשה לדיון נוסף, אף מחזקת עמדת הפסיקה בסוגיה זו. מצ"ב דנ"א 4011/04 עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר (תק-על 2004 (4) 2125).
- הוצאות אבל
עקב התאונה נגרמו לתובעים, בין היתר, הוצאות אבל, שבעה, קבורה, מצבה, עלות הוצאת צו ירושה ונסיעות והוצאות נלוות. סה"כ גלובאלי 50,000 ₪.
- כאב וסבל
בגין ראש הנזק של כאב וסבל, עזבון המנוח זכאי לפיצויים בשל הנזק הלא ממוני שהוסב לו עם פטירת המנוח בתאונת דרכים, בהתאם לתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) בגובה של 25% מכלל "הסכום המקסימלי עפ"י חוק הפלת"ד, קרי סך של38,575 ₪. מצ"ב דו"ח משערכת נספח ד'.
- אובדן שירותי אב/ בן זוג
התובע מס' 4, בנו של המנוח, לא זכה להכיר את אביו, ובכך נמנעו ממנו שירותי אב כגון בילויים משותפים, גידול וטיפול. כך בת"א (תל-אביב-יפו) 215356/02 – דורי אלירן ואח' נ' אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ ואח' תק-של 2006(1), 9014, נפסק כי המנוח נהג לבלות עם בנו לאחר שעות העבודה ובעיקר בסופי שבוע. כן נפסק כי גם אם לפני התאונה עזרו בני הבית האחרים בגידול וטיפול בבן, אלא שבכך אין כדי לאיין את החסר שנוצר עם מותו של המנוח. נפסק כי אין ספק כי הבן יידרש לתחליף שירותי אב במשך מספר שנים ולפחות עד הגיעו לגיל 18. בראש נזק זה נפסקו 180,000 ₪.
לעניין שיעור הפיצוי בראש נזק זה ראה דבריו של כב' השופט מצא בע"א 64/89 חיים גבאי ואח' נ' מלכה לוזון ואח', פ"ד מח (4) 673: "אינני רואה מניעה לפסוק פיצוי על אבדן שירותים של בן-זוג, במסגרת עילת התלות, גם כשבן הזוג הנותר אינו שוכר שירותים חלופיים בתשלום ממון. הפסד התמיכה הכספית, שבגינו קמה לתלויים עילה לפיצויים, ראוי וניתן להתפרש ככולל, לא רק הפסד ממון ישיר, אלא גם הפסד הניתן להערכה שיפוטית, ולפיצוי, במונחים כספיים."
וכן ע"א 821/99 עזבון המנוח סמיון פרידמן ז"ל ואח' נ' אלי רפפורט ואח', תק על – 2001 (2) 15 שם נפסק שוב, כי ההלכה היא שתלויים זכאים לפיצויים בגין אובדן שירותים של המנוח. כך, למשל, התלויים זכאים לפיצויים בגין נזק ממוני שייגרם להם עקב אובדן סיועו של המנוח בטיפול בילדים. במקרים המתאימים, הפסד השכר שנגרם לתלויים עשוי לשמש אמת מידה לחישוב ההפסד הממוני שנגרם להם בשל אובדן השירותים. מקרה מתאים לכך הוא, למשל, כאשר הפסד השכר של התלויים נגרם כתוצאה מהעדפה סבירה שלהם לבצע בעצמם חלק מהשירותים שהעניק המנוח בטרם מותו, על פני שכירת עזרה חיצונית.. כך גם ניתן ללמוד מדברי כב' השופט אור בע"א 3907/02 עזבון המנוחה איריס וייס ז"ל ואח' נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (2) 721. בפרשת איריס וייס ז"ל הנ"ל, התייחס בית המשפט לעזרת הסבים שניתנה לבנותיה הקטינות של המנוחה ופסק עבור עזרה זו סך של 100,000 ₪ מעבר לפיצוי שנפסק לאלמן בגין אובדן שירותי אם ואישה.
בענייננו, בראש הנזק של אובדן שירותי אב/ בן זוג, חושב הפיצוי עפ"י 4,000 ₪ לחודש עד 6 שנים מהפטירה ו- 1,000 ₪ לחודש מתום 6 השנים ועד לתוחלת חיי המנוח. סה"כ ערך האובדן הינו בסך של519,326 ₪ לעבר ולעתיד, ר' חוו"ד האקטואר, גד שפירא, כלכלן – בנספחים ה'-ח'.
- אובדן הכנסות
חישוב ההפסדים של המנוח חושב עפ"י השכר הממוצע במשק, בהתאם לפסיקה על בסיס שכרם של צעירים, שתובא להלן. יוזכר שהמנוח בענייננו, היה כבן 31 במועד התאונה, וכבר השתכר כדי השכר הממוצע במשק עובר לתאונה (ר' נספח א1 כאמור):
לעניין בסיס השכר של צעיר – השכר הממוצע במשק
בת"א 1039/00 ציון מיכיילוב נ' בתי יציקה וולקן בע"מ (טרם פורסם) ומצ"ב כנספח י', נפסק לתובע יליד 1955 (בן 51!) אשר עבד עובר לתאונה כעובד ייצור. ביהמ" שהניח כי התובע לא היה ממשיך לנצח בתפקיד של עובד ייצור, והיה יכול להתקדם בעבודתו, הועמד שכרו לצורך חישוב אובדן כושר התשכרות בעתיד ע"ס של 5,000 ₪, על אף ששכרו בפועל עובר לתאונה עמד ע"ס 4,100 ₪ לחודש.
בע"א 802/03 בשיר מוחמד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) ומצ"ב כנספח י' נפסק לאדם כבן 40, פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, עפ"י השכר הממוצע במשק. נפסק, כי העובדה שקודם לתאונה, השתכר התובע סכומים גבוהים, מוביל למסקנה כי ראוי להשית את חישוב הפסדי ההשתכרות של התובע על גובה השכר הממוצע במשק כולו.
לעניין שעור השכר יפים הדברים שאמר כב' השופט גולדברג, הגם שנאמרו לגבי קטין בע"א 61/89מ"י נ' אייגר, פד מה (1) 580 כדלקמן:
"העיקרון שנקבע בפסיקה הוא, כי בחישוב אובדן כושר השתכרותו של קטין מהווה השכר הממוצע במשק את בסיס החישוב… קביעת בסיס זה מבוססת על … אי הידיעה, באיזה מקצוע היה בוחר הקטין אלמלא התאונה, וכמה היה משתכר אז.
קביעת הפסד השתכרות של קטין היא מאטריה שבה רבים הניחושים וההשערות, ובה מתבקשים אנו למעשה לחזות עתיד שלעולם כבר לא יתממש. לפיכך נבחר קריטריון אחיד, יציב וסולידי, של השכר הממוצע במשק, אשר מפשט את הדיון ומונע ספקולציות…"
בעמ' 347 לספרו של קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" (מהדורה רביעית, תשנ"ח) מצטט כב' השופט (בדימוס) בהסכמה את דברי כב' השופט גולדברג האמורים, ומוסיף:
"מגמה זו נמשכה, ביתר שאת, בשנים האחרונות, והיא הפכה להלכה המקובלת בפסיקת הפיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לקטינים, שאין לגביהם נתונים מיוחדים, בדרך אקטוארית.
אף בנושא של פסיקת פיצויים בגין הפסד השתכרות לצעירים ניכר, בשנים האחרונות, "מיסוד" של השימוש בשכר הממוצע במשק".
בענין מוברמן נ' נפטלי, ע"א 616/83, פד"י מה (1) 355, יצא בית המשפט מתוך הנחה ששכרו של הנפגע, ערב הפגיעה, יכול היה להגיע לשכר הממוצע במשק, וביום פסק הדין על כפל שכר זה. את הפסד התמיכה לתלויים בעבר, ביסס שם בית המשפט על 1.5 של השכר הזה ואת "הנזק הכללי"- על כפל השכר, היינו זה שעשוי היה המנוח להרוויח , לפי המשוער, ביום פסק הדין.
כשם שנבחר קרטריון אחיד , יציב וסולידי של השכר הממוצע במשק, לגבי קטינים, כך דינם של צעירים.
כדברי כב' השופטת מ. בן פורת בע.א. 612/84 מרגלית נ. מרגלית (פדי' מא' (3) 514 בעמ' 519 : "אין לשכוח, שהמערערת היתה עדיין בראשית דרכה בתחום חיפוש המקצוע המתאים לה, צעירה לימים ובשלב של הקמת משפחה. לפנינו איפוא כוונות, שטרם הגיעו לכלל גיבוש, והשערות סבירות, החסרות מידת הסתברות המצדיקה קביעת הכנסה קונקרטית כבסיס לחישוב, לפיכך נראה לי, שמן הראוי לערוך את החישוב על יסוד השכר הממוצע במשק."
וכן דברי כב' השופט בייסקי בע.א. 327/81 אלימלך ברמלי נ. גבאלי עבדול חפוז (פדי' לח(3) 580, בעמ' 587): " …אכן, חישוב אובדן השתכרות בעתיד הוא לעיתים – ובמידה רבה- מבוסס על השערות או על נתונים סטטיסטיים לא ודאיים. בעיקר נכון הדבר לגבי צעירים, שדרכם בחיים טרם נסללה, ואין לדעת עתידם ודרכי התפתחותם. בגלל אותם אי-ודאות וחוסר אפשרות לנחש פני העתיד לגבי צעיר, יש שבמקרים מתאימים משמש השכר הממוצע במשק כנקודת המוצא".
הפועל היוצא הינו שהמנוח, שכבר הוכחה יכולתו להשתכר כדי השכר הממוצע במשק, היה יכול להגיע לשכר שהוא אף גבוה מהשכר הממוצע במשק, בהתאם לעבודתו כנהג ועוזר מכונאי במוסך. חרף זאת, הועמד בסיס שכרו על השכר הממוצע במשק בלבד, עפ"י הפסיקה הנ"ל.
הפסד השכר בשנים האבודות
עפ"י הלכת אטינגר, זכאי עזבונו של אדם שנפטר כתוצאה מתאונה, לפיצוי בגין אובדן הכנסתו של המנוח, אותה היה צובר "בשנים האבודות", באותן שנים שבהן קוצרה תוחלת חייו, כתוצאה ממותו, קרי, עזבונה של המנוחה זכאי לפיצוי עפ"י השיטה שהותוותה בפס"ד אטינגר לעניין חישוב אובדן ההכנסה מיום מותה של המנוחה ועד הגיעה לגיל 65, עפ"י שיטת החישוב שנקבעה בהלכת אטינגר המצ"ב, ופורטה בת.א. (חיפה) 447/93 עזבון המנוח ציון הרצל דבוש ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ.
הלכת אטינגר קובעת, כי המטרה התרופתית העומדת ביסוד פסיקת הפיצויים בדיני הנזיקין היא הסרת הנזק והטבתו, על מנת להעמיד ככל האפשר, את הניזוק במצב בו היה נתון, אלמלא ניזוק בעוולה. ניתן לדמות את פסיקת הפיצויים למאזניים – על הכף האחת מונחת משקולת "ההפסד" – יש לבדוק את הפסדיו של הניזוק עקב התאונה. על הכף האחרת מונחת משקולת "הרווח" – יש לבחון את היתרונות ואת הרווחים שצמחו לניזוק, אם צמחו, עקב התאונה.שקילת ההפסד והרווח שנגרמו לניזוק עקב התאונה, נותנת תמונה שלמה של מצבור הבתר-תאונתי של הניזוק, ומאפשרת שקילתו אל מול מצבו של הניזוק אלמלא התרחשות התאונה. או אז ניתן יהיה לפסוק לניזוק סכום פיצויים שיתקן את חוסר האיזון שנגרם בעקבות התאונה.
כמו כן נפסק, כי "סיכונים בפניהם ניצב הניזוק, ובהם הסיכון של קיצור תוחלת החיים, מובאים בחשבון הפיצויים – לשלילה – רק ככל שאלה סיכונים שהיו עומדים בפניו גם לפני התאונה. מקום בו סיכונים אלה הם פועל יוצא של התאונה, אין מקום להפחיתם מן הפיצויים המגיעים לו. זהו "כלל הברזל", העומד ביסוד הרעיון של השבת המצב לקדמותו. התוצאה היא, כי בפסיקת הפיצויים בגין אובדן יכולת השתכרות, יש להביא בחשבון את תוחלת החיים שהיתה לניזוק עובר לתאונה.
כמו כן נפסק בהלכת אטינגר כי מכלול הנזק הבלתי ממוני שנגרם בשנים האבודות הוא נזק בר פיצוי, וכי הניזוק יהיה זכאי לפיצוי אף על אובדן תקבולים בשנים האבודות, לרבות תשלומי מל"ל (ר' מאמרו של ד"ר ישראל גלעד כפי שפורסם ב"עלי משפט", פברואר 2005, מצ"ב צילום העמוד הרלוונטי-נספח ו').
עפ"י שיטת החישוב שנקבעה בהלכת אטינגר המצ"ב, ופורטה ויושמה, בין היתר, בת.א. (חיפה) 447/93 עזבון המנוח ציון הרצל דבוש ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ – להלן: "פס"ד דבוש". הלכת אטינגר קובעת, כי המטרה התרופתית העומדת ביסוד פסיקת הפיצויים בדיני הנזיקין היא הסרת הנזק והטבתו, על מנת להעמיד ככל האפשר, את הניזוק במצב בו היה נתון, אלמלא ניזוק בעוולה. או אז ניתן יהיה לפסוק לניזוק סכום פיצויים שיתקן את חוסר האיזון שנגרם בעקבות התאונה. כמו כן נפסק, כי "בפסיקת הפיצויים בגין אובדן יכולת השתכרות, יש להביא בחשבון את תוחלת החיים שהיתה לניזוק עובר לתאונה".
יצויין כי הלכה זו אושרה והושרשה בדנ"א 4011/04 – עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל . תק-על 2004(4), 2125, מאת כב' השופט י' טירקל.
כמו כן, בפסק דין פינץ שניתן לאחרונה, (ע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח) תק-על 2006 (2) 199, נפסק כי בפרשת "אטינגר" קבע בית המשפט העליון כי במקרים בהם ניתן לדעת או לשער את מצבו המשפחתי של הניזוק ב"שנים האבודות", מן הראוי לנקוט בשיטת החישוב המושרשת במשפט הישראלי ביחס לפסיקת פיצויים לתלויים, היא "שיטת הידות", וזאת בהעדר נסיבות אחרות המצדיקות הליכה בדרך אחרת. עם זאת, שיטת הידות אינה יכולה לשמש, כפי שהיא, לצורך פסיקת פיצויים בגין "השנים האבודות", ועליה לעבור התאמות, כך שבהיעדר נסיבות המצביעות אחרת, יופחת מסכום הניכוי סך מסוים, המייצג את החלק מידתו של הניזוק, אשר היה מוקדש לחיסכון. חלק זה יחושב בדרך של הוספת ידה נוספת. ר' סעיף 4 לפס"ד פינץ.
נקבע כי יש לבחון את מצבו המשפחתי הקיים, הידוע, של הניזוק. אכן, ייתכן שהמצב הקיים אינו המצב המשפחתי שהיה צפוי לו לניזוק בשנים האבודות אלמלא התאונה, אולם, בהקשר הנוכחי, נתוני האמת הידועים על אודות מצבת המשפחה של הניזוק עדיפים על פני הניחוש הסטטיסטי העמום, המורכב והקשה ליישום.
נפסק כי במקרה של ניזוק אשר יש לו תלויים, יש לשום את הפיצוי לפי שיטת הידות, וליישמה על פי הנתונים הקיימים לגבי מספר הנפשות במשפחתו של הניזוק. שיטת החישוב הנסמכת על המשפחה הקיימת, הולמת הן נסיבות בהן ברור הוא כי הניזוק לא ירחיב את משפחתו והן נסיבות בהן מדובר בניזוק-חי שעשוי להביא לעולם ילדים נוספים.
דרך פיצוי זו, משקפת שאיפה להאחדת הפיצוי בתנאים של אי-ודאות. היא מתווה רף פיצוי עקבי, אשר יחול ברוב המקרים בהם קוצרה תוחלת החיים– הכל בהיעדר ראיות ממשיות לסתור. יתרה מכך, מתווה הפיצוי האחיד, הגלובאלי, כורך בחובו את מגוון "סיפורי החיים" האפשריים ומכנס את כולם לכלל שומה אחת. כך עשוי להימנע הצורך מלהביא בחשבון הפיצוי אין ספור משתנים שניתן להעלותם על הדעת. כך תימנע גם האפליה הבלתי ראויה בין ניזוקים שאין ביניהם שוני אינדיבידואלי רלבנטי.
הפועל היוצא מפס"ד פינץ הנ"ל, הינו למעשה כי במקרה של תלויים, יש לערוך חישוב עפ"ישיטת הידות כתביעת תלויים, וחישוב אופציונאלי של הפסד בשנים האבודות כתביעת העזבון, ולפסוק לפי הגבוה, עפ"י הפסיקה שצוטטה לעיל (ר' סעיף נח' לפסק הדין שניתן בת.א. (חיפה) 447/93 עזבון המנוח ציון הרצל דבוש ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מתק-מח 2004(1), 7355).
חוות הדעת האקטואריות שהוגשו ע"י האקטואר גד שפירא, נערכו בהתאמה לפסיקה ולדרך המותווית בפס"ד פינץ הנ"ל, בכל הנוגע לתלויים כפי התביעה דנן, וכך גם צויין בחוות הדעת גופה.
- חישוב הפיצוי:
לנוחיות כב' ביהמ"ש, נערכו החישובים לפי 2 אפשרויות התואמות העדויות בתיק זה.
אפשרות א' – הכוללת את אמו של המנוח כנתמכת
- הפסד התמיכה לתלויים עפ"י שיטת הידות
מצ"ב חוו"ד אקטוארית מאת האקטואר גד שפירא – נספח ה', אשר ערך חישוב אקטוארי לגבי הערך המהוון של הפסד התמיכה שנגרם לתלויים במנוח, לרבות אמו של המנוח.
בחישוב הביא האקטואר בחשבון כבסיס שכרו של המנוח את השכר הממוצע במשק בסך של 7,614 ₪ ברוטו לחודש, שהם 6,853 ₪ נטו. כמו כן הניח האקטואר כי המנוח היה עובד עד גיל פרישה – 67. בסיס שכרה של הידועה בציבור עפ"י תלושי שכרה הועמד ע"ס של 3,971 ₪.
חישוב התמיכה בתלויים על בסיס הכנסת המנוח – 6,853 ₪ נטו לחודש, 5 ידות (המנוח, הידועה בציבור, הבית, הבן-עד גיל 18, ו- 1/3 יד מגיל 18 עד גיל 21, ואם המנוח עד תום תוחלת חייה), נוכה חסכון יד המנוח בהכנסת הידועה בציבור (3,971 ₪ לחודש).
סה"כ ההפסד לעבר ולעתיד – 1,126,474 ₪.
- הפסד השנים האבודות כתביעת עזבון
מצ"ב חוו"ד אקטוארית מאת האקטואר גד שפירא – נספח ו', אשר ערך חישוב אקטוארי לגבי הערך המהוון של הפסד שנים אבודות שנגרם לעזבון המנוח, בהתחשב גם בתמיכה שהעניק המנוח לאמו (כשהאם לא נמנית על העזבון).
בחישוב הביא האקטואר בחשבון כבסיס שכרו של המנוח את השכר הממוצע במשק בסך של 7,614 ₪ ברוטו לחודש, שהם 6,853 ₪ נטו לחודש. כמו כן הניח האקטואר כי המנוח היה עובד עד גיל פרישה – 67. בסיס שכרה של הידועה בציבור עפ"י תלושי שכרה הועמד ע"ס של 3,971 ₪.
חישוב הפסד הכנסת המנוח בשנים האבודות, נערך ממועד הפטירה ועד גיל 67 מהפסד זה נוכה חסכון הוצאות המנוח לצריכתו בהתאם להכנסה חודשית של 6,853 ₪ נטו לחודש ובהתאם להכנסת הידועה בציבור בסך של 3,971 ₪ לחודש. חסכון הוצאות המנוח חושב כסכום שני מרכיבים: האחד: חסכון הוצאות מהכנסתו, בשיטת הידות, לפי הכנסת המנוח כפול השיעור שמהווה יד המנוח ביחס למספר ידות הבית, הידועה בציבור, המנוח, אמו ובנו מוגדל ביד אחת, ממועד הפטירה עד גיל 67. השני: חסכון הוצאות המנוח מהכנסת הידועה בציבור, בשיטת הידות לפי הכנסת הידועה בציבור כפול השיעור שמהווה יד המנוח ביחס למספר ידות הבית, הידועה בציבור, המנוח ובנו מוגדל ביד אחת, ממועד הפטירה ועד גיל 67 של הידועה בציבור.
סה"כ ההפסד לעבר ולעתיד – 1,285,966 ₪.
כאמור, עפ"י הפסיקה (ת"א (חיפה) 447/93 – עזבון המנוח ציון הרצל דבוש ז"ל ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2004(1), 7355), במקרה וקיימת תביעה של תלויי המנוח והן של עזבון המנוח, הם אינם רשאים לגבות פיצויים הן כיורשי העזבון והן כתלויים במנוח, ויש לבחור בגבוה מבין השניים לגבי תובעים זהים.
לפיכך, סה"כ הפיצוי לעתיד עפ"י אפשרות א', הפסד השנים האבודות בתביעת עזבון, הכוללת את אמו של המנוח כנתמכת – 1,285,966 ₪ (הגבוהה יותר).
בדיון מיום 10.5.06, ביקש ביהמ"ש הנכבד כי ייערך החישוב הנ"ל, מבלי להתחשב בידה של אם המנוח כנתמכת, להלן "אפשרות ב'".
אפשרות ב' – ללא התחשבות בידת אם המנוח
- הפסד התמיכה לתלויים בשיטת הידות
מצ"ב חוו"ד אקטוארית מאת האקטואר גד שפירא – נספח ז', אשר ערך חישוב אקטוארי לגבי הערך המהוון של הפסד התמיכה שנגרם לתלויים במנוח.
בחישוב הביא האקטואר בחשבון כבסיס שכרו של המנוח את השכר הממוצע במשק בסך של 7,614 ₪ ברוטו לחודש, שהם 6,853 ₪ נטו לחודש. כמו כן הניח האקטואר כי המנוח היה עובד עד גיל פרישה – 67. בסיס שכרה של הידועה בציבור עפ"י תלושי שכרה הועמד ע"ס של 3,971 ₪.
חישוב התמיכה בתלויים על בסיס הכנסת המנוח – 6,853 ₪ נטו לחודש, 4 ידות (המנוח, הידועה בציבור, הבית, הבן-עד גיל 18, ו- 1/3 יד מגיל 18 עד גיל 21), נוכה חסכון יד המנוח בהכנסת הידועה בציבור (3,971 ₪ לחודש).
סה"כ ההפסד לעבר ולעתיד – 1,045,605 ₪.
- הפסד בתביעת העזבון – השנים האבודות
מצ"ב חוו"ד אקטוארית מאת האקטואר גד שפירא – נספח ח', אשר ערך חישוב אקטוארי לגבי הערך המהוון של הפסד שנים אבודות שנגרם לעזבון המנוח.
בחישוב הביא האקטואר בחשבון כבסיס שכרו של המנוח את השכר הממוצע במשק בסך של 7,614 ₪ ברוטו לחודש, שהם 6,853 ₪ נטו לחודש. כמו כן הניח האקטואר כי המנוח היה עובד עד גיל פרישה – 67. בסיס שכרה של הידועה בציבור עפ"י תלושי שכרה הועמד ע"ס של 3,971 ₪.
חישוב הפסד הכנסת המנוח בשנים האבודות, נערך ממועד הפטירה ועד גיל 67 מהפסד זה נוכה חסכון הוצאות המנוח לצריכתו בהתאם להכנסה חודשית של 6,853 ₪ נטו לחודש ובהתאם להכנסת הידועה בציבור בסך של 3,971 ₪ לחודש. חסכון הוצאות המנוח חושב כסכום שני מרכיבים: האחד: חסכון ההוצאות מהכנסתו, בשיטת הידות לפי הכנסת המנוח כפול השיעור שמהווה יד המנוח ביחס למספר ידות הבית, הידועה בציבור, המנוח ובנו מוגדל ביד אחת, ממועד הפטירה עד גיל 67. השני: חסכון הוצאות המנוח מהכנסת הידועה בציבור, בשיטת הידות לפי הכנסת הידועה בציבור כפול השיעור שמהווה יד המנוח ביחס למספר ידות הבית, הידועה בציבור המנוח ובנו מוגדל ביד אחת, ממועד הפטירה ועד גיל 67 של הידועה בציבור.
סה"כ ההפסד לעבר ולעתיד – 1,233,294 ₪.
כאמור, עפ"י הפסיקה, כאמור לעיל, (ת"א (חיפה) 447/93 – עזבון המנוח ציון הרצל דבוש ז"ל ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2004(1), 7355), במקרה וקיימת תביעה של תלויי המנוח והן של עזבון המנוח, הם אינם רשאים לגבות פיצויים הן כיורשי העזבון והן כתלויים במנוח, ויש לבחור בגבוה מבין השניים לגבי תובעים זהים.
לפיכך, סה"כ הפיצוי לעתיד עפ"י אופציה ב'- הפסד השנים האבודות בתביעת העזבון, ללא אם המנוח – 1,233,294 ₪ (הגבוהה יותר).
9. ניכוי קיצבת שארים
מסך הפיצוי הנ"ל, יש לנכות היוון קצבת השארים לה זכאית ידועתו בציבור של המנוח, שעפ"י חוות דעת האקטואר המצ"ב כנספח ט', הינה בסך של 332,799 ₪.
יצויין, כי מאחר וקיימת הנחה כי בדיקת ה- DNA תוכיח אבהותו של המנוח על התובע מס' 4, כי אז לא באה לידי ביטוי כלל בתחשיב נזק זה, ניכוי סך של 40,000 ₪ מענק שקיבלה התובעת 2, ואשר יקוזז מהתובע, במסגרת קצבת השארים שתקבל הידועה בציבור – נספח ט1.
תחשיב הנזק נכון לתאריך 19.6.06
ראש הנזק | אפשרות א'
(כולל חישובי תמיכת המנוח באמו) |
אפשרות ב'
(ללא אם המנוח) |
|
א. | הוצאות אבל, שבעה, קבורה, מצבה, עלות הוצאת צו ירושה ונסיעות נלוות אחרות (גלובאלי) | 50,000 ₪ |
50,000 ₪ |
ב. | כאב וסבל | 38,575 ₪ | 38,575 ₪ |
ג. | אובדן שירותי אב/ בן זוג, ועזרה | 519,326 ₪ | 519,326 ₪ |
ד. | הפסד תביעת העזבון לגבי השנים האבודות (הגבוה יותר מהפסד התמיכה בתלויים, לפי שיטת הידות), כמבואר לעיל | 1,285,966 ₪ |
1,233,294 ₪ |
ה. |
ניכוי קצבת שארים |
332,799 ₪ | 332,799 ₪ |
ו. | ניכוי תשלום תכוף | 33,844 ₪ | 33,844 ₪ |
סה"כ נזקים: | 1,527,224 ₪ | 1,474,552 ₪ |
סה"כ הנזקים המנוח כנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, וריבית בגין התקופה שחלפה עד התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. ר' לעניין זה ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 744, וכן ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב ואח' (טרם פורסם).
____________
דב לרר, עו"ד
ב"כ התובעים
לוטה:
נספח א' – תלושי שכר המנוח
נספח ב' – תלושי שכר הידועה בציבור
נספח ג' – תיק משטרה ואישור משטרה, תמונות ממקום התאונה ושל זקי האופנוע, אישור משרד הרישוי על תוקף רשיון הנהיגה של המנוח, רשיון רכב, תעודת ביטוח חובה, דו"ח מד"א, תעודת חדר מיון, תעודת פטירה
נספח ד' – דוח משערכת לחישוב כאב וסבל
נספח ה' – חוו"ד אקטוארית מאת גד שפירא, כלכלן – היוון הפסד תמיכה עם התחשבות בידת אם המנוח (שיטת התלויים)
נספח ו' – חוו"ד אקטוארית מאת גד שפירא, כלכלן- הפסד העזבון בשנים האבודות עם התחשבות בידת האם (שיטת השנים האבודות בתביעת העזבון)
נספח ז' – חוו"ד אקטוארית מאת גד שפירא, כלכלן היוון הפסד תמיכה ללא התחשבות בידת אם המנוח (שיטת התלויים)
נספח ח' – חוו"ד אקטוארית מאת גד שפירא, כלכלן הפסד העזבון בשנים האבודות ללא התחשבות בידת האם (שיטת השנים האבודות בשיטת העזבון)
נספח ט' – חוו"ד אקטוארית מאת גד שפירא, כלכלן לחישוב קצבת השארים
נספח ט1 – אישור המל"ל בדבר זכאות לקיצבת שארים
נספח י' – בע"א 802/03 בשיר מוחמד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)
תא 1039/00 ציון מיכיילוב נ' בתי יציקה וולקן בע"מ (טרם פורסם)