עורך דין לתאונות עבודה

לעיתים, זכאי הניזוק (הוא האדם אשר אירעה לו תאונה או לקה במחלה) לקבלת מענק (תשלום חד פעמי), לעיתים זכאי הוא לקצבה (תשלום חודשי) ולעיתים זכאי לסעד אחר כגון סיעוד, שנכון להיום מוגבל לעזרה בשעות סיוע ולא בפיצוי כספי.

סכומי המענקים המשולמים ע"י המוסד לביטוח לאומי עבור תאונות עבודה, כמו גם סכומי הקצבאות, משתנים ממקרה למקרה. יש והסכומים נתונים לשערים שנקבעים בטבלאות ויש שהם נקבעים לפי נתוני שכר אישיים של הנפגע כמו בענף נפגעי תאונות עבודה.

תאונות עבודה מזכות את הנפגע במגוון של הטבות (כסף או שווה כסף) מהמוסד לביטוח לאומי.
על האירוע בגינו מוגשת התביעה לחסות תחת הגדרת האירוע "תאונת עבודה". לצורך כך, על הניזון להבין תחילה מהי אותה פגיעה בעבודה, שבעקבותיה יזכה להטבות. באופן פשטני, ניתן לומר כי פגיעה בעבודה היא תאונה בעבודה או מחלת מקצוע.
החלת ההגדרה של תאונה בעבודה ומחלת מקצוע, זהה הן ביחס לעובד שמתקיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עובד-מעביד ("שכיר"), והן ביחס ל"עצמאי".

מחלת מקצוע, בדומה לתאונת עבודה, מקנה זכויות והטבות כלכליות לנפגע המוענקות ע"י המוסד לביטוח לאומי.
הקביעה אימתי תחשב מחלה כ"מחלת מקצוע", נעשתה ע"י המחוקק אשר התקין רשימה של מחלות שאם המבוטח לקה באחת מהן (בין אם הוא שכיר ובין אם הוא עצמאי), יוכר כנפגע עבודה (דוגמא למחלות המצויות ברשימה: שחפת, שיתוק ילדים, סרטן עור, מחלת קייסון, עוויות, מחלות קרינה, מחלות עצבים, פרקים, גידים, שרירים, בורסיטיס, ליקוי שמיעה).
המחלות אשר הוגדרו ע"י המחוקק כ"מחלות מקצוע" הן "רשימה סגורה", ורק מחלה המופיעה ברשימה תוכר, בהתקיים נסיבות עובדתיות עפ"י האירוע, כפגיעה בעבודה.

הפסיקה הכירה אף במיקרוטראומה כתאונת עבודה, שהיא פגיעה כתוצאה מפגיעות זעירות ומצטברות עקב עבודתו של הניזוק. עפ"י תורת המיקרוטראומה, יכול שתהיה שורה של אירועים, שבכל אחד מהם מתקיים אמנם תנאי הפתאומיות, אך רק בהצטברותם באה התוצאה המזכה בגמלה. המדובר ברצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן, אשר כל אחד מהם פועל את פועלו הוא.

מי זכאי לדמי תאונה ובאילו תנאים?
תביעת רשלנות מעביד – מכונות, מסור, התחשמלות, סולמות
מדריך לנפגעי תאונות עבודה
פגיעה ממכונה
ביטוח לאומי – ערר על קביעת דרגת נכות
זכאות בביטוח לאומי
קביעת אחוזי נכות במל"ל

על נפגעי תאונות עבודה לבצע הפעולות הבאות בכדי שיהיה בידם לקבל הזכויות המגיעות להם כנפגעי תאונות עבודה:

• לדווח על תאונות עבודה למעסיק, אפילו אם תאונת העבודה לא אירעה במקום העבודה.
• לפנות לרופא בעקבות תאונת העבודה ולציין שהאירוע קרה בעבודה או בעקבותיה ולוודא שהרופא רשם זאת.
• לרשום פרטי העדים לתאונת העבודה, העדות עשויה להיות ההבדל בין תביעה שתוכר כתאונות עבודה לזו שתידחה.
• מי שנפגע/ת בתאונות עבודה זכאי/ת לתשלום מיידי שגובהו עד שכר של 90 ימי עבודה.
• לנפגע/ת תאונות עבודה יש זכות לערער על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון.
• לאחר שהעובד/ת הוכר/ה כנפגע/ת תאונות עבודה ונקבעו לו/ה אחוזי נכות, הוא/היא י/תקבל גמלת תאונות עבודה שגובהה כ – 75% משכרו/ה בשלושת החודשים האחרונים לפני התאונה כעובד/ת. הנוסחה היא : שכר ברוטו X 75% X אחוזי הנכות X 43 גמלאות.
• באם בסיס השכר המדווח למוסד לביטוח הלאומי לגבי תאונות עבודה, נמוך מבסיס השכר בפועל, המוכח בתלושי שכר ו/או בשומה עצמית אצל עצמאיים, ביהמ"ש אינו כבול לבסיס שדווח למוסד לביטוח הלאומי, ובסיס השכר בפועל, קרי הגבוה, הוא שישליך על גובה הפיצוי, בתביעה כנגד חברת הביטוח.
• הרופאים בוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לנפגעי תאונות עבודה, מצפים מהנבדק לתאר את הבעיות הרפואיות בבהירות, בקצרה, ללא הפלגה בתיאור הסבל ואי הנוחות. כמו כן אין להתלונן על כאבים ומיחושים שאינם קשורים לבעיה. רוב אחוזי הנכות נקבעים עפ"י ירידה בתפקוד איברים ( טווח תנועה וכוח ). במקום להתלונן על מחלות אחרות, אפילו אם הן חמורות, מומלץ להתמקד בנזקים שנגרמו לאיברי הגוף.

מיד לאחר הפגיעה, מומלץ ללכת ולצלם את המקום בו אירעה תאונת העבודה עם המפגע שהיה בעבודה ושגרם לתאונה מכל הכיוונים ומכל הזוויות כדי לשמר את הראיות, וכן לקחת נתונים של עדי ראייה שהיו נוכחים במקום, אם צריך להתקשר איתם. אם אין לנפגע עדים לתאונת העבודה, רצוי להתפנות לגורם רפואי מיד ככל שניתן, ליידע ולספר כמעט בזמן אמת, את כל פרטי התאונה

חשוב להשקיע זמן באיסוף המסמכים הרפואיים, לשמור אותם בתיק מיוחד ולהגיע איתו לוועדה. כל טענה שמועלית, צריכה להיות מגובה בתיעוד רפואי.כמו כן, כמובן שיש חשיבות עליונה בשכירת שירותיו של עורך דין לתאונות עבודה- מנוסה, מקצועי וקשוב כמו שמגיע לכם. במשרד עורכי דין לרר אלדור, תמצאו מענה לתביעותכם.

פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968, היא המקור המשפטי להגשת מרבית תביעת רשלנות מעביד בגין תאונות בעבודה בהקשר של תשלום פיצויים לעובדים.

תביעת רשלנות מעביד נסמכת בדרך כלל על אחת משתי עוולות המסגרת שבפקודה: "הפרת חובה חקוקה" (סעיף 63), "רשלנות" (סעיף 35) או על שתיהן גם יחד.

הרוצה לסמוך תביעתו על הפרת חובה חקוקה, חייב להצביע על החיקוק שהופר, ובעניינינו אלו דיני הבטיחות בעבודה שיסוקרו להלן.

ואולם, גם אם לא נמצא חיקוק המסדיר את התחום שבמסגרתו ארעה התאונה, ניתן לבסס את עילת תביעת רשלנות על עוולת רשלנות מעביד שבסופה נקבע תשלום פיצויים.

טענת רשלנות מעביד מחייבת את התובע להוכיח, כי המזיק נהג שלא כפי שאדם סביר (מעסיק) היה נוהג, וכי קיימת חבות מעביד.

כשנדרש ביהמ"ש לפסוק, איזהו מעסיק הסביר וכיצד עליו לנהוג (בהעדר הוראת חוק מפורשת המסדירה חובותיו באותו תחום), הריהו נזקק לכלים מסייעים שונים , שיתוארו להלן שבאמצעותם נקבעו תשלום פיצויים.

פקודת הבטיחות בעבודה
יש בה בין היתר הוראות בטיחות לסוגי עבודות שונים וכללי זהירות, ביחס לסיכונים שבהם צפויים להיתקל בחרושת בבניה ובשאר ענפי התעסוקה, והיא רלוונטית מאוד לתביעת רשלנות בהקשר של חבות מעביד.

מגוון מכונות- בפקודת הבטיחות בעבודה עצמה (בסעיפים 37-48, 53-52), "גדור לבטח" (סעיף 37).

הרמת משאות וטלטולם- סעיף 172 לפקודה "תקנות בדבר הרמת משקל יתר".

חוק ארגון הפיקוח על העבודה
בעוד שזה האחרון דן בסוגיות של "מה עושים" הרי שחוק ארגון הפיקוח על העבודה, עוסק בשאלת "מי מופקד על העשיה"."מי נותן את ההוראה", "מי מתיר", "מי מפקח", וכו' , שאלות הרלוונטיות לשאלות מי חב באחריות לגרם התאונה.

פגיעה בעבודה
פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע, הפוגעים ביכולתו של עובד לעבוד. תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. מחלת מקצוע היא מחלה הנגרמת עקב העבודה, כתוצאה מתנאי העבודה או מנסיבות אחרות הכרוכות בעבודה.

תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו, ובעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.

בדרך כלל, תאונת עבודה היא אירוע פתאומי שניתן לשייכו לגורם מוגדר וחיצוני לגוף האדם, הפוגע בגוף וכתוצאה ממנו נגרם לאדם נזק. כך למשל, עובד המחליק על שלולית שמן במקום עבודתו, תוך כדי עבודה, וכתוצאה מכך שובר את רגלו, יוכר כנפגע בתאונת עבודה.

חובות כלליות של המעביד
חבות מעביד הכללית היא למנות ממונה בטיחות כשיר, במפעל שבו נדרש למנות ממונה כזה, והיה כי חבות מעביד זו הופרה ואירעה תאונה כלשהי במפעל ויש לכך משמעות להפרת חובה זו, וכך גם ביצוע בדיקות רפואיות תקופתיות לעובדים, החשופים לגורמים מזיקים.

מסירת מידע והדרכת עובדים
החובה מעוגנת בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד 1984.

תקנה 1 – אלו סיכונים יש למסור מידע לעובדים.

תקנה 2 – מחייבת קיום הדרכות תקופתיות בנושאי בטיחות.

תקנה 6 – התקנות קובעות שלא די בהדרכה בעל פי וכי יש למסור לעובד תמצית מידע בנושא הסיכונים, בכתב ובשפה המובנת לעובד.

כן נדונה השאלה בעניין היחס שבין אי- מתן הדרכה להתרחשותה של תאונה.

בפני ביהמ"ש העליון נדון מקרה של עובדת , שנפגעה בעת שהכניסה ידה לחלק לא מגודר במכונה לפריסת לחם. (פס"ד ע"א 435/85 מחמוד בע"מ נ' אסתר אטדגי {פ"ד מ"א [4] 524}) בפסק דינו קובע השופט וינוגרד, כי לא די בהדרכה שניתנה לעובדת עם קבלתה לעבודה. ההדרכה שניתנה לה התייחסה לנדרש ממנה, אך לא נאמר לה במפורש, מהם הסיכונים וממה עליה להיזהר. בלשון בית המשפט, לא ניתנה לנפגעת "הדרכה שלילית" ומכאן המסקנה, שמלוא האחריות על המערער (המעביד), וכי קיימת רשלנות מעביד.

ואולם , העדר הדרכה כשלעצמה, תזקף חבות מעביד, רק אם היה קשר בין העדר ההדרכה לגרם הנזק , ואזי יקבע תשלום פיצויים לתאונת העבודה.

במקרה של עובד שנפגע ביום בו החל עבודתו, נמצאה מידה רבה של אחריות , בשל העדר הדרכה בתפעול משור חשמלי, אף שבמשור עצמו לא היה דופי.

פגיעת עובד ממכונה מחוץ לשטח המפעל
התובע נשלח על ידי מעבידו לבצע עבודת שרברבות בבית מלון. הוא השתמש לביצוע העבודה, במכונת הברגות השייכות למלון. תקלה במכונה גרמה לו להכניס אצבעותיו לחור במכונה, כדי לבדוק את הגורם לתקלה. באותו זמן בדק עובד המלון את כבל המאריך של המכונה, והביא לחידוש זרם החשמל המכונה, דבר שגרם לפעולתה ולסגירת המלחציים על אצבעו של התובע.

בית המשפט חוזר על ההלכה, לפיה חבות מעביד משתרעת גם על עבודה המתבצעת בחצרים שאינם בשליטתו או בחזקתו של המעביד, ויש לקבוע ולפסוק תשלום פיצויים לתאונות עבודה.

המעבידה , שידעה על האפשרות שהתובע ישתמש במכונת המלון, הייתה צריכה לוודא שהמכונה תקינה ולהדריך את התובע לגבי אופן השימוש בה והסכנות הטמונות בה, ולפקח עליו בעבודתו. משלא עשתה את כל אלה, היא נושאת באחריות.

בית המשפט קובע עוד , כי בית המלון נושא באחריות , ביחד עם המעביד, בחלקים שוים ביניהם.

משור חשמלי
עובד נשלח לנגריה שכנה, לבצע עבודת חיתוך עץ במשור חשמלי. במהלך החיתוך נתפסה ידו בלהב המשור ונפגעה.

ביהמ"ש המחוזי קובע, כי המשור לא היה מוגן כנדרש בסעיף 37 (4) לפקודת הבטיחות בעבודה הקובע, כי יש לגדר כל חלק מסוכן במכונה כזו. פקודת הבטיחות בעבודה חלה על כל מי שמשתמש במכונה, אפילו אינו "עובד" של בעל המכונה. לפיכך אחראי בעל הנגריה כלפי התובע, בשל אי גידור המכונה, בעוולת הפרת חובה חקוקה וגם בעוולת רשלנות מעביד, בכך שנתן לתובע להשתמש במשור לא בטיחותי, המוגן באופן חלקי בלבד ושאינו מותאם כלל , לעבודת חיתוך אותה ביצע התובע. וכל זה, מבלי שהזהיר את התובע, הדריכו או לפחות השגיח על עבודתו. גם מעבידו של התובע של התובע נושא באחריות ביחד עם בעל הנגריה, שכיוון שהורה לו להשתמש במשור, שהוא כלי מסוכן, מבלי להדריכו כראוי ומבלי להסביר לו, כיצד להשתמש במשור באופן בטוח ומבלי לוודא ולהבטיח שהמכונה בה עובד התובע , מוגדרת ובטוחה לשימוש. אין זה משנה , לעניין זה, אם המכונה נמצאה בנגריה סמוכה ולא במפעל עצמו, שכן המעביד הוא שהורה לתובע לבצע העבודה ושלחו לשם כך לנגריה וחובת הזהירות של מעביד, חלה גם שעה שעובדיו עובדים בחצרים זרים.

העובדה שהמעביד הכיר את המכונה וצריך היה לדעת, שמשתמשים בה ללא מיגון, מטילה עליו שיעור אחריות של 60%, ואילו בעל הנגריה נושא ב- 40% ממנה.

אחריות מעביד השולח עובדיו למקום המוחזק בידי אחר
פועל במפעל לייצור גיר נשלח על ידי מעבידו לספק גיר למפעל אחר. מנהל המפעל האחר הורה לו לפרוק הגיר ולהעמיסו על מעלית משא, ותוך כדי הנחת שקי גיר במעלית נקרע כבל המעלית, והתובע נפל עם המעלית ונפגע.

בית המשפט המחוזי קובע, כי חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" , וכי בעלי המפעל , שהמעלית שייכת להם, נושאים באחריות לנזקי התובע. בנוסף, הופרו חובות חקוקות הנוגעות לבדיקת מעליות וגידורן.

לגבי המעביד, קובע בית המשפט, כי חובת המעביד לנקוט אמצעי זהירות , חלה גם על מקום עבודה אצל אחר , שאליו נשלח העובד על ידי מעבידו.

התחשמלות
עובד של מספנות ישראל, שעסק בתיקון נחתת של חיל הים, התחשמל למוות ממנורה מטלטלת השייכת למדינה, שאותה נטל בלא רשות במהלך עבודתו, בחדר המכונות החשוך של הנחתת. נקבעה אחריות המעביד, שלא סיפק לו מנורה מטלטלת ולא ביקר אצל העובדים בנחתת, על מנת לבדוק את התאורה במקום מספקת ולפקח על עבודתם ועל תנאי הבטיחות במקום.

מעביד השולח עובדיו למקום שאינו בחזקתו , לא יוכל להתנער מאחריות לבטיחות ולתנאי העבודה במקום. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים, כדי שלא לחשוף את העובד לסיכונים מיותרים.

נקבעה גם רשלנות מעביד (המדינה) – בעלת הנחתת והמנורה, לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. מכיוון שחשמל הינו דבר מסוכן, הנטל עבר למדינה להוכיח שלא התרשלה לגביו, משלא עמדה בנטל והוכח שהיו ליקויים במנורה, ולא הותקן במקום מפסק זרם פחת המונע התחשמלות , המדינה נושאת ברוב האחריות ונפסק תשלום פיצויי על תאונת העבודה.

נזק מגז
עובד של חברת קירור, עבד כאיש אחזקה במפעל. הוא ניסה לנקז שמן שהצטבר במעבה שבצנרת קו הייצור, באמצעות ברז שמחובר לו. במהלך טיפולו בברז נותק הברז, וניתז גז אמוניה לעבר פניו וצווארו. בית המשפט מחלק את האחריות בחלקים שווים , בין חברת "קוקה קולה" ובין המעביד.

בעלת המפעל היתה בעלת מערכת הקירור, שהיתה ישנה ושארעו בה תקלות קודמות. אולם, בשל לחץ בייצור נמנעו מלטפל במערכת, למרות שהיא מכילה בתוכה גז מסוכן ורעיל. על המעביד היתה מוטלת החובה לדאוג לשלומו ובטחונו של העובד, גם כשהוא שולח אותו לעבוד בחצרותיו ותחת חסותו של אחר. היה על המעביד לוודא, שהעובד יקבל הדרכה הולמת , וכן לוודא, שיינקטו אמצעי בטיחות בעבודה במפעל. אולם הוא לא עשה זאת , למרות שידע את הסיכונים להם התובע חשוף בעבודתו זו, ומכאן אחריותו , ביחד עם המפעל .

תאונות עם סולמות
אחריות המעביד בשל נפילת עובד מסולם פגום- רשלנות מעביד
עובד של קבלני משנה, שעבד כטפסן באתר בנייה, תבע את מעבידו ואת הקבלן הראשי, בשל תאונה בה נפל עם הסולם עליו ניצב.

בית המשפט העליון קבע את אחריות המעבידים והקבלן הראשי , לאחר שהגיע למסקנה כי הסולם, שנבנה על ידי קבלני המשנה, שאינם מומחים לבניית סולמות, מעצים וקרשים שנמצאו באקראי באתר הבנייה, היה בלתי יציב.

הסיכון הכרוך בסולם מאולתר כזה הוא כי יקרוס או יחליק, כשהעובד ניצב מעליו.

מעביד לא יכול לצאת ידי חובתו בכך שהוא סומך על מיומנות עובדיו. הסיכון עדיין נוצר על ידו, בידיו האמצעים למונעו, ומשלא עשה כן- הוא התרשל. נפילה מסולם- חבות מעביד
עובד של קבלן לכיסוי גגות, ששמש כראש צוות עובדים במפעל של מזמין העבודה, ונתבקש לפתוח פתח בגג המפעל, השתמש בסולם של מזמין העבודה, כדי לרדת מגג אסבסט, ונפל דרך גג האסבסט שנשבר את הקרקע, בעת ששלב בסולם נשבר.

בית המשפט המחוזי מצא כי הסולם לא היה בנוי לפי הנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה, ומכיוון שהוראות אלה משמשות ראיה בדבר נורמת הזהירות המוטלת על אדם סביר- אי קיומן מהווה רשלנות מעביד.

האחריות הוטלה בחלקים שווים על המעביד ועל מזמין העבודה.

כך גם פועל שירד בסולם מקומה ב' של בנין שנבנה, למרפסת קומה א', נפל מהסולם שזז ממקומו. נקבע, כי הסולמות באתר הבניה הורכבו מחלקי עץ שונים, על ידי עובדים בלתי מיומנים. הסולם ממנו נפל הפועל היה קצר מדי, ולא איפשר אחיזה בטוחה של הסולם במהלך הירידה בו. הסולם לא היה מוחזק או קשור לקירות, ולא היה מעקה למניעת נפילה מהמרפסת. המשטח עליו עמד הסולם לא היה ישר . נקבעה רשלנות מעביד כלפי הפועל.

נפגע אשר עסק בהעברת רעפים באתר בניה, מקומה ג' אל גג הבנין, דרך פתח בתקרת הקומה. העבודה בוצעה בעזרת סולם שהוצב סמוך למעקה של חדר המדרגות. המנוח עמד כשרגלו על שלב בסולם , ורגלו השניה נשענת על המעקה, העביר רעפים לעובד אחר שעמד על הגג, ונפל מגובה של 3 מטר, אל מעבר למעקה לקומה מתחת.

נקבע, כי בהעלאת רעפים בצורה זו היה משום רשלנות מעביד וסכנת נפשות ממש, הנפגע- המנוח נאלץ לעלות על הסולם לפחות עד לגובה 104 ס"מ, כדי שידיו תגענה לפתח התקרה. בשיטת העבודה בה נקט המעביד, הפך הסולם למעשה למשטח עבודה, אשר יש לגדרו במעקה, בהיותו משטח עבודה שממנו עלול אדם ליפול לעומק העולה על שני מטר.

בנוקטו שיטת עבודה מסוכנת כזו, במקום להעלות רעפים בגלגלת , כפי שמקובל ובטוח לעשות, התרשל המעביד כלפי התובע, נקבעה רשלנות מעביד.

מאבטח שירד ממגדל השמירה בסולם מדרגות, כשגבו אל הסולם, מעד ונפל.

הסולם עצמו היה יציב, ושלביו היו עשויים מפח מחוספס. בית המשפט העליון קבע, שלמרות השיפוע התלול של הסולם, הוא בטוח למי שמשתמש בו, כשפניו לכיוון הסולם.

סיבת התאונה נעוצה בדרך שבה בחר העובד לרדת בסולם, כשגבו אל הסולם, מבלי לאחוז במעקים שלו, מכיוון שידיו אחזו במכשיר קשר.

בית המשפט קבע את אחריות המעבידה, שלא השגיחה והקפידה כנדרש על קיום שיטת עבודה, על פיה הירידה בסולם תיעשה כשפניו של היורד הם כלפי הסולם.

תביעת רשלנות חובת הזהירות של המעביד בדרך כלל מוגברת ונקבע תשלום פיצויים כאשר מדובר בעובד שאינו מיומן בעבודה עם סולם.