תביעות פיצויים במקרה של תאונת עבודה

3640

ערר למוסד לביטוח לאומי על קביעת נכות בעקבות תאונת דרכים שהיא תאונת עבודה 15.12.04

לכבוד המוסד לביטוח לאומי

גב' שולמית גלבוע – מבלי לפגוע בזכויות–

מזכירות ועדות רפואיות–נפגעי עבודה ע"י שליח–

רח' רמז 64 בדואר רשום

רחובות _______________________

ג.נ.,

בפני ועדה רפואית לעררים

בעניין של:

העוררת: **************

ע"י ב"כ עוה"ד דב לרר ו/או רונית אלדור

ו/או רוני זייד ו/או ליה משיח ו/או תמר שאיר

מרח' ז'בוטינסקי 35 רמת גן, 52511

 

ואלה נימוקי הערר:

1.העוררת– מזכירת ייצור במפעל "ארגמן תעשיות" במקצועה , נפגעה בתאונת דרכים–תאונת עבודה ביום 06/05/2003 . תוך כדי עבודתה יצאה התובעת ממחסן המשלוחים והסחורות כשלפתע מלגזה נסעה לאחור, מבלי שהבחינה בעוררת ועלתה על כף רגלה וכתוצאה מכך רגלה הימנית של העוררת נמעכה אל מתחת למלגזה והעוררת נפלה ארצה כשהיא נשענת על "היד התומכת" – ידה השמאלית וכתוצאה מכך נגרם לה שבר מרוסק בשורש כף יד שמאל ושבר מעיכה ברגל ימין.

1. העוררת הובהלה לביה"ח שם אובחן שבר מעיכה בכף רגל ימין ושבר מרוסקעם תזוזה בשורש כף יד שמאל. העוררת אושפזה במשך 7 ימים ועברה תחת הרדמה כללית ניתוח לרדוקציה של השבר בכף היד. רגלה וידה הושמו בגבס למשך 6 שבועות.

1. בפני המשיבה הוצגה הערכתו של ד"ר מאיר נסינג, מומחה בכירורגיה אורטופדית לעניין מצבה של העוררת, וכי זה ציין כי קיימת הטייה רדיאלית בשורש יד שמאל,היקף שורש היד כ – ½ ס"מ יותר לעומת ימין עם הגבלה בינונית בטווחי תנועת שורש היד, הגבלה בפרונציה אמה שמאל ובסוף כיפוף האצבעות. תחושה עמומה באצבעות יד שמאל. ד"ר נסינג העריך נכותה של העוררת לגבי הפגיעה בידה השמאלית בשיעור של נכות5% צמיתה . רצ"ב הערכתו הרפואית של ד"ר מאיר נסינג מסומן כנספח ג'.

1. ד"ר נסינג התייחס, כמו כן לרגלה הימנית של העוררת וקבע כי בבדיקתה הבחין בהליכה בצליעה על רגל ימין, היקף קרסול ימין 1.5 ס"מ יותר לעומת שמאל,הגבלה בהנעת הקרסול והאצבעות, תחושת עקצוץ באצבעות והעריך נכותה של העוררת לגבי הפגיעה ברגל ימין בשיעור של 10% נכות צמיתה ולבסוף ציין, צלקת 4X4 ס"מ מעל ראשי עצמות המסרק, קלואידית ורגישה למגע. כמו כן בבדיקת הדמיה שבוצעה לעוררת ישנה עדות לשבר נוסף פטישון פנימי בקרסול ימין!

1. יצויין כי המשיבה בחרה להתעלם מכל הממצאים הרפואיים, לרבות תלונותיה של העוררת שנשמעו בפניה במעמד הועדה, ובחרה להעניק נכות צמיתה אךלצלקת ומבלי להתייחס לממצאים האורטופדיים, הממשיים – מהם סובלת העוררת.

1. כיום , לאחר התאונה וזמן קצר לאחר הסרת הגבס מוגבלת העוררת בהפעלת רגל ימין ונותרה נכה באופן קשה בתנועות קרסול ימין , כפי שמתבטא בסיכומי המחלה ובתלונותיה בפני הועדה הרפואית, כמו כן העוררת מוגבלת בטווחי תנועה בכיפוף ויישור באצבעות יד שמאל ובשורש כף יד שמאל, כמו כן סובלת מקושי בביצוע משימות הדורשות כוח, מניפולציה עדינה וסיבולת ביד שמאל ובכל הכרוך בביצוע פעולות ביד שמאל.

העוררת תטען כי החלטת הועדה הרפואית מבלי ליתן כל נימוקים פסלה ומבוטלת.

על פי הדין חובה על הרשות המעין שיפוטית והרפואית ליתן נימוקים להחלטותיהם ומשלא נתנה כל נימוק , דין ההחלטה להפסל ולהתבטל. נפסק כי יש קשר בין מידת ההנמקה שבחוו"ד מטעם המערער לבין הנמקה שתתן ועדת המשיב ביחס לעמדה שתנקט לגבי חוו"ד זו.

כגוף מעין שיפוטי נתונה הוועדה לביקורת שיפוטית, וחובה עליה לנמק החלטותיה ומסקנותיה לרבות ציון אותם המסמכים אשר עליהם היא סומכת החלטות אלה, ואם לא תעשה כן, וההחלטה הינה סתמית, הרי בכך עלולה הוועדה להכשיל את מלאכת הביקורת.

לאסמכתאות ראה דב"ע לד 258-0 המוסד לביטוח לאומי נ' הניג פד"ע ו 225. ר'לביא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז' 130 .

ב. זאת ועוד תטען כי הועדה טעתה ועל פני פרוטוקול הועדה נראה בעליל כי לא התבצע רשום עיקרי הדברים וכי הרשום לוקה בחסר וכי הועדה לא שקלה ולא נמקה עפ"י תקנה 15 באיזו מידה פועלת הפגיעה הקונקרטית אצל המערערת לפי מבחנים אובייקטיבים הקשורים למקצועה עובר לתאונה ,כמזכירת ייצור וכי לא שב לעבודתה מאז התאונה ואם לא די בכך שאז, פוטרה מעבודתה וזאת לאחר שעבדה במקום זה שנים רבות. מצ"ב מכתב הפיטורין –נספח ד'.

ר' דב"ע לה 333-01 בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' עמ' 361 . , ר' גם דב"ע לה 212-01 רחמני נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 329 .

ראה על דרך האנאלוגיה הקביעה כי " אין כל צורך בידע רפואי כדי לקבוע כי מישאבד את אמתו השמאלית והוא נגר או בנאי אינו יכול לחזור לעבודתו ".

ר' דב"ע לח 1012-01 חסדיר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י' 372.

הדברים יודגשו שבעתיים בהסתמך על כך שמקצועה של העוררת היה, כאמור,פקידת ייצור ומשכך עיקר תפקידה הוא בשימוש בידיה, לרבות יד שמאל,ומשאינה יכולה לתפקד כבעבר, אין באפשרותה לתפקד בעבודה לה הוכשרה ובה עבדה ברבות השנים, וזאת לעניין יישום תקנה 15.

1. א. העוררת תטען כי טעתה הועדה הרפואית בשיקול דעתה משהתעלמה מהעובדה כי העוררת פוטרה מעבודתה ביום 3.4.04 וזאת לאחר שנים רבות של עבודה במפעל וכי לא שבה לעבודתה בפרט ולעבודה בכלל מאז קרות התאונה וכי היא אינה מסוגלת לתפקד בעבודתה ו/או בחייה היומיומיים עקב מצבה הרפואי וכי שגתה ועדת המשיב בכך שלא התחשבה במינה, בגילה ובמקצועה וכי מעצם היותה מפוטרת ממקום עבודתה – ניתן להבחין בירידה של למעלה מ – 50% בהכנסותיה, כלשון תקנה 15, ולא יישמה תקנה 15 בעניינה במלואם: קרי העלאת שעור הנכות ב-50%.

ב. העוררת תטען כי בהיותה עובדת כמזכירת ייצור – עבודה הדורשת עמידה , הליכה ,שימוש בידיה לרבות ידה השמאלית הדבר הוא אף בגדר ידיעה שיפוטית ולא רק רפואית כי תסבול ממגבלות תפקודיות קשות עקב ההגבלה בתנועת רגל ימין וכף יד שמאל.שבעתיים יודגשו הדברים לאור התיעוד הרפואי ובמיוחד תעודה רפואית מיום 8.12.03,המציינת כי העוררת סובלת משבר קולס מרוסק ביד נגוע שמאל ושבר מעיכה ברגל ימין. מצ"ב המסמך מסומן כנספח ה'.

העוררת תטען כי הועדה התעלמה ממקצועה של העוררת בהיותה מזכירת ייצורמזה שנים רבות ולפניו היו שנים נוספות בהן יכולה היתה להמשיך ולתפקד, למרות גילה,אל מול המצב דהיום בו נכותה הפיזית תוציא אותה ממסלול הפעילות הכלכלית.

תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , מחייבת כי מתוך הדין – וחשבון של הוועדה הרפואית , יהא ברור מהי דרגת הנכות המוגדלת שהוועדה מוצאת לנכון לקבוע לנפגע " בשים לב למקצועו" (בעניינו– טכנאי משאבות מים) .

ועדה רפואית לעררים שאינה מפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , בהתאם להוראות בית – הדין הארצי לעבודה , צריכה ליתן סיבה לכך. המבחן הקובע הוא , אם לפי מבחן אובייקטיבי הנכות פוגעת או עלולה לפגוע במבוטח בשל מקצועו , יותר מאשר היתה פוגעת באדם שמקצועו שונה (דב"ע לה/242-01 רחמני נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 329).

לשון אחר , יש לשקול באיזו מידה פועלת הפגימה הקונקרטית באדם שבאותו מקצוע ,במידה רבה יותר מאשר באדם אחר שבעבודתו אין לפגימה משקל מיוחד ( דב"ע לה/ 333-01 בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ז 361 ) . בעניינו הפגימה רלוונטית ביותר שכן היא דנה בכושר עבודת היד בנוגע לעוררת שהינה מזכירה העוסקת בהקלדה.כך נפסק שאין כל צורך בידע רפואי כדי לקבוע כי מי שאיבד את אמתו השמאלית , והוא נגר או בנאי אינו מסוגל לחזור לעבודתו (דב"ע לח 1012-01/ חסדיה נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע י 372).

השקול הרלוונטי הינו אם הנכות שנותרה מכבידה במיוחד על הנכה שבו דנים בשים לב למקצועו , לכושרו להשתכר ולגילו (דב"ע לז/ 491-01 שפר נ' המוסד לביטוח לאומי ,פד"ע ט 145 ).בענייננו עבודתה מלווה בסבל רב עקב הקשיים עקב מוגבלותה , וזאת יחד עם העובדה כי העוררת פוטרה מעבודתה, והוכח גם שהפגיעה הביאה לירידה ניכרת , שלא לזמן מוגבל בהכנסותיה.

כבר נפסק אנאלוגית כי פועל בניין לשעבר , שהוגבל בעבודתו בגיל 58 , איננו בגיל נייטראלי , כי אם בגיל שראוי גם ראוי להביאו בחשבון לצורך הפעלת תקנה 15 (דב"ע מג/2144-01 איצקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 334) ובמקרה דנן העוררת בת 54 !

העוררת תטען כי לא היה מקום להתעלמותה של הועדה הרפואית מתלונות העוררת לפיהן אינה יכולה לעבוד כמזכירה וכי זוהי הכשרתה היחידה . על הועדה היה להתייחס לעובדה כי אלמלא נכותה היתה העוררת ממשיכה לעבוד ברגיל , לאור העובדה שהעוררת עבדה עבודה מלאה עובר לתאונה ואילו לאחר התאונה חלה ירידה משמעותית בהכנסותיה של העוררת , אשר נאלצה להעדר מהעבודה ומאוחר יותר אף פוטרה מעבודתה ביום 3.4.04 ולא שבה למקום עבודתה עד היום.

1. אשר על כן, תתבקש כבוד הועדה הרפואית לעררים לבטל החלטת ועדת המשיב ולקבוע לעוררת נכויות, הן בגין מגבלותיה ביד שמאל והן בגין מגבלותיה בכף רגל ימין, תוך יישום תקנה 15 במלואה.

12. מן הדין ומן הצדק להעתר לעררמהטעמים המקובצים לעיל.

___ ____________

דב לרר, עו"ד

ב"כ העוררת

3640